"וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בַּן [בת] יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי" (דברי הימים ב י"א, יח)

"אביהיל בת אליאב" -
... וזה שטעה שמואל הרואה כשהעביר ישי את אליאב לפני שמואל
ואמר: "אך נגד ה' משיחו" (שמואל א ט"ז, ו) - 
זה שהקב"ה עתיד לומר: "קום (נא) משחהו כי (הוא זה)[זה הוא]" (שם, יב), 
וטעה בו שמואל שראה בתו של אליאב אשת רחבעם מלכה. 

פרק ט' מסכם את גדולתו של שלמה ואת תפארת מלכותו מכל הבחינות. את חטאיו הוא איננו מזכיר למעט ברמז. מה הסיבה לכך?

תפילת שלמה נאמרת לפני כל העם כדי לחנך את העם לקבל את המקדש כמקום מרכזי יחיד לעבודת ה'. האם הצליח שלמה לשכנע את העם?

מדוע הגיעה מלכת שבא אל שלמה? מה ביקשה ממנו? ומהן החידות ששאלה אותו?

היכן מתחבאת מלכת שבא, מה עם סיפור הנשים במשפט שלמה המפורסם ולאן נעלם אותו המלך "החכם מכל אדם"?

Our parasha covers a number of different topics. It opens with the division of jobs in the Mishkan – the Tabernacle – and closes with the sacrifices of the nesi’im – the heads of the tribes – brought as part of its consecration. In the middle we find rules that pertain to guarding the Temple from ritual impurity, together with the laws of nazir and sotah, laws whose focus is also holiness and preventing ritual impurity. The unifying factor of all these matters seems apparent.

התיאור של חנוכת המקדש מקביל לתיאור של חנוכת המשכן. ספר דברי הימים ממשיך את ההקבלה גם ליום השמיני. מה מטרת ההשוואה? 

המשכן היה מקום דיבור של ה' אל ישראל. המקדש הוא מקום תפילה גם עבור נכרים. לכן גם נכרים שותפים בבניית המקדש. הבדל זה מתבטא גם בזמן חנוכת המקדש לעומת זמן חנוכת המשכן.

פרק ח' מתאר את הרחבת תחומי ממלכתו של שלמה והפיכתה למעצמה.