ר' אברהם אבן עזרא - משרתם של שני אדונים

כל חייו של ראב"ע עומדים בסימן הנדודים: בצעירותו הוא נדד ברחבי ארצות המוסלמים, ובזקנתו - בארצות הנוצרים. בהיותו בארצות המוסלמים, למד ראב"ע את פרשנות הקראים, שהתנגדו למדרשי ההלכה של חז"ל בשם הפשט. ראב"ע לגלג בחריפות רבה על פרשניהם: "וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, גם במצוות ובחוקים ... ואיך יסמכו במצוות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד כפי מחשבתם?!". לעומת זאת, במרוצת נדודיו בארצות הנוצרים, למד ראב"ע את הגישה פרשנית-דרשנית, שאפיינה את חכמי היהודים בארצות אלה. על גישה זו כתב ראב"ע בתסכול: "והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש כרב שלמה ז"ל (=רש"י!) שפירש התנ"ך על דרך דרש, והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים!" בחיבוריו השונים, מתגלה ראב"ע כמי שמנסה בכל מאודו לשרת שני אדונים: גם את פרשנות הפשט בגילומה הטהור ביותר, אך גם את ההלכה שנמסרה לנו על ידי חז"ל; וכלוחם מר כנגד מי שמתמסר לשירותו של אדון אחד בלבד (או הפשט או מדרש ההלכה). הבחירה להשתעבד ל"שני אדונים" (הפשט וההלכה), לא הקלה על חיי ראב"ע, ולעתים מזומנות יש סתירות ביניהם. מתוך כך, נאלץ ראב"ע ליצור גישה חדשה, מקורית ומרתקת, ליישוב הפערים בין פשט להלכה.