בפרק ו' יוצא עמוס כנגד פערי המעמדות המוגזמים בחברה. עמוס מתאר את החטאים החברתיים של העם, ומוכיח את העשירים על כך שאין להם רגישות כלפי החלשים בחברה. כתוצאה מכך, טוען עמוס, שאין לממלכה זכות קיום, משום שאינה מתקיימת בתור חברה מוסרית בהנהגה אלוקית, אלא בשחיתות מוסרית ומתוך חיים ראוותניים.

עוד על אותו נושא ניתן לקרוא בפוסט מאת ד"ר צחי לב-רן