מבין מילותיו של איוב בפרק אפשר לזהות נקודה חדשה בדבריו. איוב מודה בכך שאולי אכן חטא, אך יוצא בזעקה על עצמו ובכלל, על האנושות כולה: ה' ברא אותנו, בני האדם, עם בחירה חופשית ובהכרח גם עם היכולת לחטוא, ולכן, האם אפשר לצאת זכאי במשפט אל מול בוחן כליות ולב?