כמה תמיהות עולות בקריאת שירת האזינו: היא אינה מזכירה כלל את האבות ואת יציאת מצרים ומתחילה את ההיסטוריה היהודית מתקופת המדבר; הגלות אינה מוזכרת בה וגם אפשרות התשובה אינה חלק מן השירה. נדמה כי שירת האזינו מייצגת את יחסו של הקב"ה לעם ישראל כאשר יחס זה אינו תלוי כלל במעשיהם או בזכות אבותם. יחס שכזה, המקביל ליחס שבין אב לבנו, מבאר את תוכנה של שירת האזינו ומאזן את מערכות היחסים הדו-צדדיות שבין כנסת ישראל לקב"ה.