בראש הספר הרביעי בתהלים מופיעה תפילה המיוחסת ל'משה איש האלהים'. עיון בתפילה ובלשונותיה מלמד שהיא נועדה להשתלב בסוף נאומי משה בספר דברים – רגע לפני מותו, כהשלמה אישית ואינטימית לשתי שירותיו הלאומיות החותמות את הספר. השירה עוסקת בשאלת הזמן, בפער בין האל הנצחי לאדם הכלה, ומתארת את החיים להם רשאי האדם לקוות – לנוכח פני הנצח.

ימי עיון בתנך - תשפ"ג