מזמור ס"ו נפתח באווירה שמחה: "הריעו לא-להים כל הארץ" (א), אך בהמשכו אנו מוצאים אווירה של מצוקה: "שמת מועקה במתנינו" (יא). מה קרה באמצע? המזמור מתאר את הגאולה, ואז חוזר לתאר את נוראות הגלות ואת ההצלה ממנה.