דין הפיגול בפשט המקרא מתיחס למצב בו אדם עבר ואכל את בשר הזבח לאחר זמנו. אצל חז"ל הפך הדין לתלוי במחשבתו של האדם בזמן ההקרבה בלבד, באופן שניתק לכאורה את פשט הפסוקים. נסביר בהתאם לשד"ל ולרמב"ן, שחידוש זה של חז"ל נעשה בכחם המיוחד לעקור מצוה על מנת לשמור על עולם התורה. מטרת החידוש היא להדגיש, בעקבות הנביאים, את הכוונה ותהליכי הנפש שמאחורי הקרבת הקרבן.