איוב טוען שהוא צדיק ושהייסורים באים עליו שלא בצדק. בפרק כ"ט הוא מנמק טענה זו על ידי תיאור מעשיו הטובים ומצבו הטוב לפני הייסורים, בפרק ל' הוא זועק על גורלו המר, ובפרק ל"א הוא שב וטוען שהקפיד לעשות טוב ולהתרחק מהרע, ומוחה כנגד הייסורים שלדעתו לא מגיעים לו.