פרק יח ביחזקאל עוסק בתורת הגמול. הפרק פותח בתפישת העם: "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה" ובעקבותיה תשובת הנביא: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". יחזקאל עושה הבחנה בין גזירת החורבן לכלל העם לבין אחריות האדם למעשיו הפרטיים, והגמול האישי שהוא מקבל על כך. במסגרת זו הוא עוסק בעוולות חברתיות.