תפילה למשה

ראב"ע ורד"ק סברו שזהו מזמור קדום המיוחס למשה, ורס"ג כתב ששר אותו משורר מבני משה, וכל זה קשה [1] מפני התיאור של חיי אדם, 70 עד 80 שנה "בִּגְבוּרֹֹת", שחולפים ונעלמים מבלי להכיר ולדעת "עֹז אַפֶּךָ", ומבלי ליצור שום דבר בעל ערך; תיאור זה הפוך ממש מחיי משה ודור יוצאי מצרים.

לכן נראה לי שהמשורר, שחי על סף דיכאון וייאוש – "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" – גייס לעזרתו את כוח התפילה של משה, ודווקא מהמקום היחיד בתורה שבו הוא נקרא "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים", כאשר "בֵּרַךְ... אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א), שם (כו-כט) חתם משה את ברכתו במילים הבאות:

אֵין כָּאֵ-ל [המתגלֶה ושוכֵן בְּעַם] יְשֻׁרוּן –  
רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים [יושיעך] –  
מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת [שולטות ב]עוֹלָם,
וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר: הַשְׁמֵד! 
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב,
אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. 
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' –
[הוא] מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר [אוחז] חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ,
וְיִכָּחֲשׁוּ (=ויצטמקו) אֹיְבֶיךָ לָךְ,
וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ (=מרחבי ארץ) תִדְרֹךְ (תשלוט).

המשורר שמע מתוך תפילת משה את גדולת ה' מראשית הבריאה, מלפני ארץ ותבל, יחד עם ישועת ה' בארץ, והוא מייחל ומתפלל לה' שיחזור וישמע את תפילת משה, ויחזור ויתגלה אל עבדיו הרוצים לשוב אליו, כדי להושיעם ולכונן שוב את מעשה ידיהם.

בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ד, ב) מסופר על 3 ספרי תורה [שמורים ומדויקים] שנמצאו בעזרה [בבית המקדש], ובאחד מהם נמצא כתוב [בתפילת משה] "מָעוֹן אֱ-לֹהֵי קֶדֶם", וקראו לו 'ספר מעון'; אולם בשני ספרים מצאו "מְעֹנָה", "וקיימו [גִרסת] שניים, וביטלו אחד". והנה נשמרה במזמור "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה" גִרסת 'ספר מעון', שנדחתה במסורת בית שני ברוב של שני ספרים מול אחד.

בשחרית של שבת, בקריאת המזמור, אני חוזר ומתרגש מהעדות על 'ספר מעון', בתהלים.

באדיבות אתר 929