תפילה לישועה שלמה

מזמור פ"ה הוא בעיקרו מזמור המייחל לשפעת גשמים וליבול אדמה מבורך. המזמור נמנה עם תפילות הבקשה הלאומיות והוא מורכב משלושה חלקים מרכזיים. הבית הראשון (ב-ד) מגולל את חסד ה' עם עמו בעבר "רָצִיתָ ה' אַרְצֶך שַׁבְתָּ, שְׁבִית יַעֲקבֹ." (ב), וענינו פריון האדמה לאחר עצירת גשמים קשה. הבית השני (ה-ח), הוא בקשה לישועה, המנוסחת בלשון כללית, והבית השלישי (ט-יד) כולל הבטחה לפריון האדמה לאחר עונה שחונה.

התפילה הפותחת את הבית השני "שׁוּבֵנוּ אֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ" (ה) מפתיעה לאור השיבה המתוארת בבית הראשון "שַׁבתְּ שְׁביִת יַעֲקבֹ" (ב), ו"השֱִׁיבוֹתָ, מֵחֲרוֹן אַפּך" (ד). להבנת מקומה של התפילה עיינו במקורות הבאים:

מדרש תהילים פה ג: ...אמרו בני קרח עד מתי אתם אומרים 'שובו בנים שובבים' (ירמיהו ג', יד), ישראל אומרים לך שוב אתה בתחלה, שנאמר 'שובה ה' עד מתי' (תהילים צ', יג), ואתה אומר לא כי אלא שובה ישראל בתחלה, לא אתה תשוב לעצמך, ולא אנו נשוב לעצמנו, אלא שנינו כאחד, שנאמר 'שובנו א-להי ישענו' (תהילים פ"ה, ה)...

מלב"ים: נשא עונם וכסה חטאתם, שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה' סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י''ל מציאות רק שה' כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה' את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו: 1. שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם. 2. שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ''ש ובחסד עולם רחמתיך. 3. שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל.

ע' חכם: מסתבר שנאמר המזמור מעקרו בימי ישועה מצרה קשה שעברה על העם והארץ. הישועה החלה לצמח, אבל לא היתה זו עדין ישועה שלמה. על כן המשורר פותח בהודיה לשעבר ועובר לבקשה לעתיד, והכונה: כשם שהחלת להושיענו והבאתנו עד הלום, כן תוסיף להושיענו גם לבא.

ב' גזונדהייט: לאחר כפרת החטאים של העבר (פס' א-ד), חסרה עדיין תחושת השמחה והחסד בתהליך התשובה. בחלק השני (פס' ה-ח) מתייחס המשורר לתיקון מערכת היחסים הנוכחית בין ה' וישראל, עם בקשה לחסדי ה' ולישועתו בעתיד. במסגרת התהליך של שיפור היחסים ההדדיים בין ה' לעמו, עם ישראל הוא היוזם את השינוי, ומבקש מה' לסיים לחלוטין את תקופת הכעס, ולשוב ולהחיות מחדש את הקשר עם עמו .... לא נאמר פה "השיבנו", אלא דווקא "שובנו", כביטוי של תשובת ה' וישראל ביחד: "שוב אתה והשיבנו" (רש"י), כי התשובה היא תהליך הדדי. ייחודה של תשובה זו כתהליך הדדי מנוסחת במדרש, אשר מאפיין בצורה קולעת את רוח הפרק: "לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו – אלא שנינו כאחד".

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"