תכנון קפדני

בעולם הפסיכולוגיה נתן להבחין בין שתי גישות לטיפול בטראומה, על פי הגישה הראשונה, חשיפה מידית לסיטואציה זהה לזאת שגרמה לטראומה, תוביל לריפוי זריז ומיטבי, ואילו לפני הגישה האחרת, יש לנתח את גורמי הטראומה, ורק הביטחון בכך שגורמים אלו נוטרלו, יוביל לחשיפה מחודשת. נדמה שמעבר לשוני בין שתי הגישות, יש להניח שבמקרה שמדובר בטעות אנוש שגרמה לטראומה, יש ללמוד אותה ולתרגל ורק לאחר שהוכח שטעות זאת לא תתרחש בשנית, ניתן להיחשף מחדש לסיטואציה.

ההשוואה של תיאורי שני השלבים של העלאת ארון ה' בין שמואל לדברי הימים, מציג לכאורה את שתי הגישות. בספר שמואל מתוארת העלאה ראשונה, האסון שבעקבותיו, ומיד לאחר מכן ההעלאה השנייה. בדברי הימים קיימת הפרדה של שני פרקים בין שתי ההעלאות. אירועים שהוזכרו בספר שמואל כמתרחשים בראשית מלוכת דוד, חוצצים בדברי הימים בין שתי ההעלאות, ויוצרים תחושה של פרק זמן ארוך שחלף ביניהם. מעבר לכך, בדברי הימים מוקדשת יחידה שלמה המקדימה את ההעלאה השנייה המלמדת על הכנה מסיבית וקפדנית של אופן ההעלאה החדשה, תוך תרגול הדברים. מהי הסיבה לשינויים ולתוספות אלו? מה מנסה מחבר דברי הימים להבהיר באמצעותם?

אחד המאפיינים של ספר דברי הימים הוא תוספת שמופיעה בכמה מתיאורים העוסקים בענייני פולחן: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר ה'"; "כְּמִצְוַת מֹשֶׁה"; "כִּדְבַר ה' בְּיַד מֹשֶׁה". יש לשער שהצורך לדייק זאת מפעם לפעם מתפלמסת עם מציאות שבה יש זלזול מסוים בקיום המצוות, או חיקוי מנהגים של הסביבה הנכרית שאינם ברוח התורה, כפי שנתן להתרשם מאמנת נחמיה שבאה לחזק את השמירה על מצוות מפורשות בתורה. האסון שהתרחש לעוזה, במהלך ההעלאה הראשונה, נבע מאי דיוק בנהלים הקשורים לשמירת קדושת הארון.

האופי של ההעלאה השנייה מאופק מאד, תוך נטרול אלמנטים שיכולים להתפרש שוב כפריצת גבולות. את התיאור שבספר שמואל "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'" (שמואל ב' ו', יד) ממתן מחבר דברי הימים בתיאור "וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ" (כז), ודברי הביקורת של מיכל, שמשתמעת מהן ביקורת על פריצת גבולות וחוסר ריסון מצטמצמים למילים הספורות "וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (כט).

יחד עם האופי המאופק, וכובד הראש המתלווה להעלאה המחודשת, מחבר דברי הימים מוכיח כי אלה לא פגעו כהוא זה בשותפות המלאה של העם ובשמחה שהתלוותה לטקס. בניגוד לספר שמואל, בה מתוארים השלבים הראשונים של ההעלאה כמהוססים. תחילה מתואר דוד לבדו כמי שמתחיל את התהלוכה, ורק לאחר צעידת נושאי הארון ששה צעדים וריקודו הפרוע של דוד, אז נאמר "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה''' (שמואל ב' ו', טו), בדברי הימים, מיד לאחר ההכנות מתוארת הצטרפות של כולם, כבר לשלבי ההעלאה הראשונים: "וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים" (כה). אין חשש ואין מורא, ההכנות הדקדקניות נסכו ביטחון בעם, וכולם גילו רצון ושותפות לתקן את הלקוי של העלאה הראשונה על ידי דיוק ושמירה על הגבולות הנחוצים במעשי הפולחן.