תכלית שנאה שנאתים

אנשים רבים מתאמצים מאד להיחלץ ולהתרחק בכל כוחם מאמונה דתית ומחיים דתיים שמקיפים מכל עבר, ושאינם מותירים מרחב נשימה וחופש מחשבה ומעשה; זו אחת הסיבות העיקריות לגלי החילוּן, שעולים במיוחד ממעמקי החברה הדתית; גם רוב הדתיים משתדלים מאד לִתְחוֹם את החוקים ואת ההלכות, כמו את המחשבות ואת האמונות, לפרקים מוגדרים, כמו זמני תפילות, ברכות ולימוד, ולהותיר את רוב החיים פתוחים להשכלה ולתרבות כללית כמו לזרימה של חיים טבעיים בכל המובנים.

מזמור פלאי הבריאה מציג את כל שאיפות החילוּן האלה כאשליה ודמיון - כי אין באמת לאן לברוח מפני ה'! - כי עמוד הענן והאש מקיף אותנו מרגע ההזרעה ברחם, ועד לכתנו לעולמנו - ה' אחד ברא בתוכֵנו גם את השכל וגם את האמונה, גם את הרגש ואת היצרים, וגם את המַצפּוּן המוסרי, והחושך גלוי לפניו כמו האור; אין באמת 'מרחבי חופש', כי הכל בא ממנו, והכל גלוי וידוע לפניו - המאמין, שמסרב להטעות ולהשלות את עצמו, בוחר להתפעל ולשיר על נפלאות הבריאה האופפים אותו, ולהתמכר להם בהתלהבות מוחלטת.

כאן אנו מגיעים למחיר:
המחיר של החילוּן הוא האשליה והרמייה העצמית, כאילו יש במציאות 'חופש' ממי שיצר אותנו בתוך כל הסובב אותנו - אבל המחיר של ההתמכרות הדתית הוא השנאה, במיוחד לכל שונאי ה' הפוחדים ובורחים ממנו. "תַּכְלִית שִׂנְאָה" ממש כמו השנאה ל"אַנְשֵׁי דָמִים" ומִרמה, כי החילוּן מאיים ומפחיד את הדתיים, במיוחד את המתמכרים לאמונה מוחלטת, כוללת כל; ואכן, המזמור מוביל את רגשות המאמין אל השנאה, עד תום.

חז"ל (ברכות י ע"א), ובעקבותיהם רבים מגדולי הדורות, הציבו כיוון שונה של שנאה לחֲטָאים, ולא לחוטאים, לרוע ולא לאנשים, ועל דרך זו דרשו גם את פסוקי השנאה - אבל רבים מהמאמינים קוראים את פשטי המקראות בתהלים, ומושפעים מהם יותר מהסברי חז"ל, ומהדרכה חינוכית של צדיקים וחסידים, שמבקשים לעבוד את ה' רק באהבה.

המזמור הזה מכיל עולמות שלמים של אמונה דתית מול פילוסופיה 'חופשית', 'דת ומדע', מוסר אנושי מול צו עליון, תורה מול תרבות, ואלפי ספרים ויצירות מתכנסים בתוך מזמור אחד, שר' אברהם אבן עזרא כתב עליו: "זה המזמור נכבד מאד בדרכי השם, ואין באלה החמִשה ספרים (=של תהלים) מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה, יתבונן בטעמיו" (=בהסבריו).

באדיבות אתר 929