תורת הגמול

"עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד
עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם
עִם נָבָר תִּתָּבָר
וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל"

מידה כנגד מידה קלאסית: הקב"ה גומל לחסידיו כפרי מעלליהם. כל אחד זוכה ליחס המגיע לו לפי התנהגותו ולפי מידותיו. אך האם באמת זו המציאות? האמנם זה מה שהסיפור המקראי מציג בפנינו? אברהם אבינו חיכה לילד כל כך הרבה שנים כיוון שחטא? עקידת יצחק הייתה עונש? סיפור מאבקם של יעקב ועשו גרם נחת ליצחק? חייו של יעקב היו טובים אצל לבן? בגעגועים לבנו האהוב שנמכר על-ידי אחיו, שטענו שהוא נרצח? או שמא יש לומר שהאבות חטאו ולכן האל בחר להעניש אותם?

נראה שהאבות אכן סבלו, אך לא כיוון שחטאו, שהרי אין שום רמז במקרא לכך שהם צריכים לחזור בתשובה על חטאיהם, או שהקשיים שלהם מהווים עונש. מהי אם כן דרכו של הא-ל בעולם?

כאשר איוב מנסה לפצח את השאלה הזו הוא נתקל בתשובה מדהימה: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" מה משמעות התשובה הזו, האם משמעות הדבר שאין תשובה והעולם מבולגן? אין שכר ועונש, ואין גמול לעושים טוב?

זו לא מטרת תשובת האל. מטרת התשובה, כך נראה, לבטל את המיידיות של התהליכים. באופן כללי העולם מסודר: ה' נוהג עם כל אחד כפי מה שמגיע לו, אלא שלא תמיד אנחנו מבינים את השיקולים, כיוון שלא היינו בבריאת העולם.

צודק דוד כאשר הוא טוען שה' הולך עם כל אחד ואחד לפי מה שמגיע לו , אלא שהוא שכח שאנחנו, בני האדם, איננו יודעים מה מגיע לכל אחד, ולכן ממילא לא יכולים לטעון טענות מוחלטות כנגד האל.

האם אסור יותר לשאול שאלות? וודאי שמותר, אלא שהשאלות צריכות להשתנות, ולצאת מנקודת הנחה שייתכן שבסופו של דבר לא נוכל להגיע לפתרון שיניח את דעתנו, ובכ"ז נמשיך לשאול.

באדיבות אתר 929