שירת קולות הרעם

רוב המזמורים עד כה, שלטת בהם הנימה האישית - בשפה של שירה כללית-אובייקטיבית כתובים המזמורים א, יד, טו, ו-כד, ושפה זו בולטת גם במזמורים ח, יב ו-יט. והנה, אחרי סדרת מזמורים אישיים מובהקים בא מזמור כט בשפה הכללית ביותר, כשירת הבריאה, והוא מתאים ביותר לשירה אוניברסלית.[1]

לשם הדיוק, יש כאן כעין מזמור בתוך מזמור - שני הפסוקים הפותחים, ממש כמו הפסוק החותם (וחצי הפסוק שלפניו), בנויים במשקל רבעי (44 מילים בכל צלע), ואילו בתווך, נשמעת שירת קולות הרעם (77) בקצב סוער ומשתנה, שמתאים להופעת ה' "בַּכֹּחַ", במים ובאש הברקים, ברעם ובסערה השוברת ומרעידה מ"אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן", ועד "מִדְבַּר קָדֵשׁ".

ההלחנה הרווחת איננה מתחשבת במידה הראויה בפער העצום הזה בין שירת הקולות לבין המעטפת, ואני מצפה לשמוע הלחנה מתאימה למבנה המזמור המיוחד הזה.

מִזְמוֹר לְדָוִד

הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים (=מלאכים), הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז;
הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ [המתגלה בעולם], הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ;

קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, אֵ-ל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים;
קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר;
קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן –
וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים;
קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ;
קוֹל ה' יָחִיל[2] מִדְבָּר, יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ;
קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף (=ויעקור) יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד;
ה' לַמַבּוּל[3] יָשָׁב,

וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶך לְעוֹלָם;
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
_______

[1] ואכן נמצאו מקבילות במזרח הקדום למילים וצמדי מילים במזמור כט,  במיוחד באוּגָרית; ראו י' אבישור, עיונים בשירת המזמורים העברית והאוגריתית (ירושלים תשמ"ט), עמ' 75-25.  
[2] "יָחִיל", וגם "יְחוֹלֵל" משורש 'חול', משמעם רעדה, כמו חבלי לידה, ו"אַיָּלוֹת" הם כוחות חזקים.
[3] "לַמַבּוּל" אולי רומזת לכסא מלכות ומשפט (לפי הערבית), ו'לַמ אַבּוּבּוּ', פירושו 'פני מבול-מים' באכדית; ייתכן, שיש כאן משחק משמעים בין לשונות שֵמיות - ה' 'ישב' למשפט על כסא מלכותו, והביא לעולם מבול-מים.

באדיבות אתר 929