שירה על כיבוש הארץ

"ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (פס' ד-ה)
רד"ק מציין את דעת אבן עזרא, שהפסוקים מדברים על יציאת ה' למלחמה לפני עמו במלחמת סיחון ועוג ובכיבוש הארץ (וכך פירשו גם רלב"ג, מצודות, מלבי"ם ועוד)
אך מה עניין הניצחון על סיסרא למלחמות אלה?
התשובה נעוצה במקומה של שירת דבורה. אם 'נשלוף החוצה' את השירה, ייווצר הרצף הסיפורי המוכר:
"וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן" (ד', כג-כד) ... "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ה', לא).
אילו השירה עסקה בניצחון על סיסרא, היינו מצפים שהיא תופיע לפני הפסוק האחרון של פרק ד', ולאחר הניצחון על סיסרא "ביום ההוא". מקומה הנוכחי של השירה, לאחר הכרתת יבין מלך כנען ולפני המילים "ותשקוט הארץ", מעיד שהמיקום נבחר בקפידה, והשירה נאמרה בהקשר להכרתת הכנעני.
סיפור הניצחון על יבין מלך כנען שונה משאר סיפורי השופטים, משום שמדובר בממלכה כנענית, העם שאותו נצטוינו להכרית. לכן כה חשוב לנביא לציין שישראל המשיכו את המלחמות גם לאחר הניצחון על סיסרא. עלינו לזכור שהספר נפתח בכך שישראל לא הורישו איזורים רבים בארץ, ובהם גם תענך ומגידו, שהוזכרו בשירת דבורה. מדובר, אם כן, בשיא חיובי בספר: ישראל מתקנים את מעשיהם ומכריתים את הממלכה הכנענית שיושבת בתוכם.
למעשה, בראייה היסטורית על כל תקופת המקרא, מתברר שזו המלחמה האחרונה של ישראל בכנענים, ומעתה ואילך הכנענים לא יעשו יותר בעיות לישראל. זו, אם כן, המלחמה האחרונה בסדרת מלחמות כיבוש הארץ, שנפתחה בכיבושי משה ויהושע. לפיכך ברור מדוע מזכירים דבורה וברק את יציאת ה' למלחמות כיבוש הארץ – שכן זוהי למעשה השירה המסיימת את כיבוש הארץ!
שירת דבורה גם מקבילה לשירת הים, ובכך מתבהרת משמעותה: שירת דבורה חותמת את אירועי כיבוש הארץ, שנפתחו בניצחון על המצרים בים סוף, ובשירת הים.

עוד בהקשר זה ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל - 'דבורה ויהושע' 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון