שאלת הגמול החברתי

בפרק זה דן קהלת בשאלת הגמול בעולם. כמו רבים אחרים קהלת מתבונן בעולם ורואה בו עיוותים ואי סדר. הוא מבקש לראות סדר וצדק, אך מגלה כי בני האדם אינם מתוגמלים בהתאם למעשיהם, אלא יש רשעים שמקבלים שכר כאילו היו צדיקים, ויש צדיקים שמקבלים יחס המגיע לרשעים: "יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים" (יד) . 

בניגוד למצופה, מושא הבחינה של קהלת כנגדו הוא מתריס אינו הקב"ה ודרך הנהגתו בעולם, אלא דווקא החברה האנושית ויחסה לצדיקים ולרשעים שבה. בשונה מהמקובל, קהלת אינו בוחן בפרק זה את הגמול האלוקי, אלא את הגמול האנושי, החברתי. טענתו כי הצדיקים מקבלים את הגמול המגיע לרשעים והרשעים מקבלים את הגמול המגיע לצדיקים מופנית כלפי החברה האנושית. הוא מאשים את החברה שביחסה המעוות היא מאפשרת לרוע להתקיים בתוכה ואף מעודדת את הרשעים להמשיך במעשיהם. לדבריו, כאשר שוכחים לרשעים את רשעותם ומתייחסים אליהם במותם כאל קדושים, וכשסולחים להם ומתעכבים במתן הדין, התוצאה היא שהרשעים מרגישים שאין מניעה להמשיך במעשיהם הרעים והם מוסיפים לחטוא ולהרע.

לכאורה ניתן לענות לקהלת כי בני האדם מוגבלים ואינם יכולים למצות את הדין עם הרשעים מיד, אך בסופו של דבר הצדק יעשה. קהלת מודע לטענה זו - "... כִּי גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו׃ וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל..." (יב-יג)  - אולם הוא אינו מוכן לקבל אותה, "אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל" (יד) . קהלת רוצה שהחברה האנושית תהיה מסודרת וצודקת, שהצדיקים יקבלו את שכרם ושהרשעים יענשו, וחורה לו מאד שהמצב הנוכחי אינו כזה.

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה

לשמיעת השיעור המלא