לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
פרק ג' הנמצא במרכז המגילה, חריג בסגנונו ובתוכנו. בשונה מהקינות האחרות, הוא אינו פותח בקריאה 'איכה' והוא מורכב משישים וששה פסוקים קצרים. הקינה בפרק ג' מתוארת מנקודת מבט אישית מצד המקונן, ואין בה אזכור מפורש של הרקע ההיסטורי (ציון, בבל וכדומה). אלמלא ההקשר קשה ללמוד מתוך הקינה שהיא מתייחסת לחורבן. בפרק זה משמש החורבן בסיס לדיון אמוני עקרוני בשאלות שכר ועונש, הגמול והצדק הא-לוהי. כמו איוב, עובר המקונן תהליך פנימי-רוחני מתוך ייסוריו הקשים.
הפרק פותח בתיאור הולך ומחריף של צרות המקונן (א-יח), בחלקו השני עובר המקונן לפסוקי הגות ולהסקת מסקנות רוחניות מיסוריו (יט-לט). החלק השלישי (מ-מז) מנוסח בלשון רבים ובו פונה המקונן אל עמו. בחלק הרביעי (מח-סו) שב המקונן ללשון יחיד ומקונן על צרות עמו ועל צרותיו שלו.
1. 'אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ': בפתח הקינה אנו מתוודעים ל'גבר' המקונן על מר גורלו, אולם זהותו לא נאמרת בפירוש. עיינו בפירושים הבאים המנסים לפרש את זהותו של ה'גבר' ובדקו את הראיות לכל פירוש. חשבו מהן ההשלכות של כל פירוש על הבנת אופי הקינה בפרק ותכליתה.
א. רש"י: 'אני הגבר ראה עני - היה מתאונן ירמיה לומר אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי. עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - ירמיה ממשפחת כהנים היה ואמר עיני בדמעה עוללה וניוולה פני עלי... מכל בנות עירי - משפחתי יש לה לבכות מכל משפחות העיר שהיתה נבחרת לקדושה ולעבודת הקדוש ברוך הוא מכל ישראל'.
צרפו לכך את הדברים בפסוקים נב-נז, לאיזה אירוע בחיי ירמיהו הם עשויים לרמוז? שימו לב גם לתיאורי הלעג מצד העם במהלך הפרק.
ב. אבן עזרא: 'אני הגבר - אמרו קדמונינו ז"ל כי זאת המגלה ירמיה כתבה אם כן יהיה הוא האומר אני הגבר, או יאמר כל אחד מישראל'.
במה נבדל הפירוש השני של ראב"ע מהפירוש הראשון?
ג. איכה רבה פרשה ג: 'אמר ריב"ל אני הוא הגבר - אני הוא איוב שנאמר (איוב ל"ד): מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים'
(יש להעיר כי הכינוי 'גבר' חוזר ארבע פעמים בפרק ג' והוא כינוי שכיח לאיוב). חשבו כיצד עשוי אופיו של ספר איוב, העוסק בסוגיות של השגחה וצדק, צדיק ורע לו, ועוד, לאפיין את נושאו העיקרי של פרקנו?
2. בחלק השני של פרקנו (יט-לט) מתחולל שינוי דרמטי בתודעת ה‘גבר‘ המקונן: עקבו אחרי התהליך המתואר בפסוקים אלה – המעבר מתהומות הייאוש בפסוקים יז-יח לתקוה המנצנצת בפסוקים יט-כד. מה מוביל לשינוי פנימי זה בתודעת המקונן? התייחסו ללשונות המקבילים תוחלת-אוחיל ולתפקיד ה‘נפש‘ בפסוקים אלה. כיצד מתפרשים לו הייסורים ותכליתם בשלב זה? (ראו פסוקים כח-לג) שימו לב גם להופעתו התדירה של שם ה‘ בחלק זה.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"