חלוקת הפרק:
1. פס' א: רקע והקדמה לסיפור כיבוש העי
2. פס' ב-ה: הכישלון בכיבוש העי
3. פס' ו-ט: תגובת יהושע
4. פס' י-כו: תגובת ה' ולכידת עכן
1. פס' א: רקע והקדמה לסיפור כיבוש העי
פס' א – ניתן לשים לב שהכתוב פותח בהאשמה כללית של העם אך לאחר מכן מפרט חטא של אדם בודד. אפשר שיש בכך ביטוי לערבות ההדדית בעם ישראל אך אפשר שחטאו של עכן הוא ביטוי לבעיה כללית הקיימת אצל העם, כפי שנראה בהמשך.
עוד יש לשים לב לאריכות בתיאור הייחוס של עכן. אפשר שבכך הכתוב מדגיש שאין משוא פנים ולמרות שהוא משבט יהודה, שבט חשוב המוביל את כיבוש הארץ (ראו שופטים א', א-ב), הוא נענש.
2. פס' ב-ה: הכישלון בכיבוש העי
א. פס' ג – ניתן להבחין במימד הביטחון העצמי המופרז שבדברי מרגלי העי. בנוסף יש לשים לב שלא הם ולא יהושע שואלים את פי ה' באשר לאופן בו יש לכבוש את העי. יתכן שבכך מוכח שהניצחון ביריחו הביא את העם לתחושת גאווה המייחסת את הניצחון לעצמם. זהו גם שורש חטאו של עכן שלקח מהחרם. בכך מובנת הפתיחה לפרק "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם" (א). (על כך קראו עוד בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון)
ב. פס' ה – "עד השברים ויכום במורד" – כנראה הכוונה למושג טיפוגרפי, המקום בו ההר משתפל ויורד (ובמקרה שלנו לכיוון מזרח).
3. פס' ו-ט : תגובת יהושע
פס' ז-ט – דברי יהושע מזכירים את דברי משה בשמות פרק ל"ב, יא-יב, לאחר חטא העגל. שניהם פותחים בשאלה 'למה' כאשר הם שואלים מדוע ה' עשה חסד גדול כל כך אם אין לו המשכיות ואחרי כן מדברים גם על חילול ה'. אומנם, בהתאם לנסיבות, משה מדבר על החסד שנעשה על ידו – יציאת מצרים, ואילו יהושע מדבר על החסד שנעשה על ידו – כריתת הירדן.
אולם ישנו הבדל בין משה ליהושע: סגנון דבריו של יהושע מזכיר את טענת העם לאחר חטא המרגלים (במדבר י"ד, ב-ג) על כך שעדיף שה' ישאיר אותם במדבר. טענה זו לא מצאנו אצל משה. אכן, בניגוד למשה, יהושע באמת לא ידע מדוע נענש העם ומכאן סיבת לשונו החריפה.
4. פס' י-כו: תגובת ה' ולכידת עכן
א. פס' יא – יש כאן הדרגה מהכלל אל הפרט. החטא של עכן, למרות היותו יחיד, משפיע על כל ישראל.
ב. פס' יג – ההתקדשות מלמדת על כך שיש כאן מאורע שיש בו התגלות ונוכחות שכינה (כמו שנצטוו להתקדש לעיל פרק ג', ה). הגורל הוא בחירה מאת ה' ("בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ" – משלי ט"ז, לג).
ג. פס' יט – 'תודה' – מלשון וידוי, הודאה. השוו עזרא פרק י' פס' י-יא.
ד. פס' כו – 'חרון אפו' – סגירת מעגל עם המסופר בפס' א.