פה לכל הסובלים

איוב הביע את משאלתו "מִי יִתֵּן אֵפוֹ, וְיִכָּתְבוּן מִלָּי. מִי-יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ. בְּעֵט בַּרְזֶל וְעפָֹרֶת לָעַד, בַּצּוּר יֵחָצְבוּן" (כג-כד). והמשאלה נתקיימה. אין אנו יודעים אומנם אם נכתבו באחד הזמנים דברי איוב בצוּר. אבל בספר נכתבו. וזכה הספר, וכנסת ישראל אספה אותו אל תוך כתבי הקדושה. וכך נשמרים דברי איוב לדורות עולם, הרבה יותר מאשר אילו היו חקוקים בצוּר. שהרבה כתובות קדמוניות שנחקקו בצורים כבר נמחקו ונשברו ונשכחו ואבדו מן העולם. ודברי איוב נמסרים ועוברים מדור לדור. וכל הסובלים והמעונים שבכל הזמנים קוראים בהם ומוצאים בהם מבע לייסוריהם שלהם ולהתלבטויותיהם שלהם. כי זאת אחת מכוונותיו של איוב בזעקותיו ובתלונותיו, להיות לפה לכל האדם הסובל ייסורים על לא עוול בכפיו. וכבר אמרו במדרש: "כל מה שארע לאיוב אירע לציון". והכוונה שיש שתלונות היוצאות מפי איוב מבטאות נאמנה את סבלות עם ישראל בגלותו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא זעקת איוב: "ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי" (איוב ט"ז, יח). שלמעשה היא זעקת כל בית ישראל על דם בניו הנשפך כמים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל