למה התכוון משורר המזמור באומרו "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (קכו)? ומהי סיבת עמימות דבריו?
מזמור קי"ט בתהילים הוא השבח הגדול לתורה. המשורר מביע בו בביטויים נמרצים את תשוקתו הגדולה והעצומה ללמוד את התורה ואת מצוות ה' ולקיימן. ופעמים רבות המשורר מביע את הצער העמוק שהוא חש, כאשר הוא רואה רשעים העוברים על התורה. את רעיונותיו ותחושותיו על אודות הדברים האלה ערך המשורר בסדר אל"ף בי"ת כפול שמונה. ובכל פסוק ופסוק ממאה ושבעים וששה הפסוקים שבמזמור נזכר כינוי מכינויי התורה. ואף על פי שלכאורה הדברים חוזרים פעמים רבות במזמור, הרי בעיון מעמיק בלשונות הפסוקים מתברר, שמכל פסוק שבמזמור נשמע רעיון מיוחד, או מוארת בחינה מיוחדת וחדשה של יחס המשורר לתורה. ויש גם פסוקים שמשתמעים לפנים רבות, והדעת נוטה לומר, שבכוונה תחילה דיבר המשורר כך. שהרי המזמור לא נועד להביע את רגשותיו של המשורר בלבד, אלא נועד לכל אוהב תורה, שימצא בדברי המזמור מבע לרגשותיו בהרבה מיני מצבים ותנאים שונים, שירא ה', שומר תורה, עשוי להימצא בהם.
לאור הדברים האלה נעיין בכתוב: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (קכו). כל מילה ומילה בפסוק זה ברורה, ואף על פי כן הפסוק השלם ניתן לפירושים רבים. לא ברור הקשר שבין שני חלקי הפסוק: אפשר לפרש, שהעת לעשות לה' היא היא העת אשר הפרו תורתך, ואפשר לפרש, שעת לעשות לה' מפני שהפרו תורתך, ועוד אפשר לפרש: עת לעשות לה', אף על פי שהפרו תורתך. וכן לא ברור אל מי מכוון הדיבור "עת לעשות לה'", ומי הוא זה החייב לעשות? האם העושה לה' הוא מן מפירי התורה? או שמא העושה הוא אחר ומפירי התורה הם אחרים? ואם כך, מי הוא העושה? האם הוא בן אדם, או שמא הוא ה' בעצמו? לפי התחביר של המשפט שבפסוק זה, יש מקום לכל האפשרויות האלה, ועל פי זה אפשר למצוא בפסוק הזה (ואמנם מצאו בו המפרשים) רעיונות רבים ושונים. דרשה מפורסמת של חז"ל אומרת שיש לקרוא את הפסוק בהיפוך סדר הצלעות: "הפרו תורתך עת לעשות לה'", גם בכוונת דרשה זו נאמרו פירושים שונים, ומכולם מסתבר, שהכוונה היא, שהמשורר מזהיר את הנאמנים לתורת ה' ואומר להם: אם יש עת כזאת, שרבים מפירים את התורה, אתם, יראי ה', אל תתייאשו ואל תשבו בחיבוק ידים, אלא השתדלו בכל כוחכם לעשות תקנות ומפעלים לשם ה' לחיזוק התורה ולקיומה. ועוד המשיכו חז"ל בקו המחשבה הזה ופירשו, שחכמי התורה רשאים לתקן תקנות לחיזוק התורה, אפילו אם נדמה לכאורה שתקנות אלו מפירות מצוה אחת מן התורה.
ברוח דרשות אלה יש מפרשים שהכתוב הוא דברי המשורר המספר על התנהגותו שלו, והוא אומר: כאשר אני רואה אנשים המפירים את התורה, אינני נופל ברוחי, אלא אני אומר לעצמי: עת לעשות לה', עתה הוא הזמן הראוי לי להתחזק (וגם לחזק אחרים) בשמירת התורה. ויש מפרשים, שהפסוק מחובר אל הפסוק שלפניו "עבדך אני הבינני ואדעה עדתיך" (קכה), ולפי זה המשורר מתחנן לפני ה' ואומר לפניו: עבדך אני, ורצוני לקיים את מצוותיך, ועל כן אני מבקש ממך שתתן לי בינה ודעת מה אעשה בעת הזאת, אשר יש רשעים שמפירים את תורתך. ויש מפרשים שהפסוק הוא קריאה, שהמשורר קורא אל ה' ואומר לו: עתה באה העת שראוי לך ה' לעשות, כלומר: לגלות את כבודך על ידי שתעשה תשועות נפלאות ותכניע את הרשעים שהפרו תורתך.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל