עשו הרשע

מדרשי חז"ל נוטים דרך כלל לשרטט את דמויותיהם של יעקב ועשו בצבעים של שחור לבן ואף רש"י הלך בעקבותיהם. את עשו 'מחפשים' ומלמדים עליו חובה היכן שניתן, ולעומת זאת בנוגע ליעקב הם יוצאים מגדרם כדי ללמד עליו זכות. אין ספק שלנגד עיני המדרש עמדו לא רק דמויותיהם הפרטיות של יעקב ועשו, אלא דמותו של עם ישראל הנאנק תחת עול מלכות רומי שזוהתה בפי חכמים כמלכות אדום.
ובכל זאת יש להודות, כי דמותו של עשו הנשקפת במקרא, אינה כה חד-ממדית. דמותו של עשו מורכבת ומסובכת ואור וצל משמשים בה בערבוביא. אף חז"ל במדרשים עמדו על תכונות טובות שניחן בהן עשו כגון מידת כיבוד אב שבו.  
אולם למרות נקודות הזכות, ניכר שהמקרא רואה בו דמות שלילית של אדם ההולך בשרירות לבו ללא שיקול דעת צלול ומפוכח. אף שאינו רשע כהמן, הוא נשלט בידי יצריו ותאוותיו. עשו הוא איש ה'כאן והעכשיו', מייצגה של השקפת עולם הסוגדת לפולחן המיידיות. בשל כך הוא אינו ראוי לבכורה.
מה רחוקה דמותו הבעייתית כפי שהיא מצטיירת במקרא, מתיאוריהם של סופרים בני ימינו שביקשו 'לשחוט פרות קדושות' והפכו את הקערה על פיה. מעתה לא יעקב הוא הצדיק ועשו הרשע, אלא היפוכו של דבר: עשו הוא האיש התם והישר עמו ראוי להזדהות, ויעקב הוא האיש החלקלק והמושחת. גישה זו יש בה גילוי פנים במקרא שלא כהלכה והיא גובלת בחוסר כבוד מינמלי לכתובים עצמם. מי שמבקש לעגן דבריו במקרא עליו להיות נאמן לטקסט ולא לסלף את כוונתו.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור' מאת חנן פורת, בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות