ערבוב מכוון

עיקרו של פרק ט' בדברי הימים א הוא רשימת היושבים בירושלים. מן ההקשר משמע שמדובר ברשימת יושבי ירושלים בימי שיבת ציון: "וכל ישראל התיחשו... ויהודה הגלו לבבל במעלם: והיושבים הראשנים... ובירושלם ישבו...". הרשימה הנזכרת כאן מקבילה – לפחות עד פסוק יח – לרשימת היושבים בירושלים בנחמיה י"ב, עובדה המחזקת אף היא את ההנחה שמדובר ברשימה של ימי הבית השני. (לחץ כאן לקריאת דעה אחרת בנושא זה)

מפסוק יח ואילך, ממשיכה הרשימה באופן שונה ממקבילתה שבנחמיה, ומתמקדת בשוערים ובתפקידיהם – שכן הכהנים, הלויים והמשוררים זכו כבר לרשימות משלהן ברשימות בני לוי שבפרקים ה'-ו'. אך בקטע זה כבר קשה לקורא לקבוע באיזו תקופה הוא נמצא:

א. בפסוק יח נאמר "ועד הנה בשער המלך מזרחה, המה השוערים למחנות בני לוי". האם הכוונה היא לתקופה שבה עוד היה מלך בירושלים, או שמדובר בשם של שער מתקופת שיבת ציון?
ב. פסוק יט מונה את "שמרי הספים לאהל", ומציין שאבותיהם "על מחנה ה'...". שוערים המשמשים כשומרי סף לאוהל מתאימים לתקופת נדודי המשכן או לאוהל שנטה דוד לארון בעיר דוד, אך לא לימי שיבת ציון; ו"מחנה ה'" מתאים לתקופת הנדודים במדבר ולא יותר.
ג. פסוק כ מזכיר לפתע דמות מימי משה ויהושע: "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים".
ד. בפסוק כא נזכר זכריה בן משלמיה כשוער פתח לאהל מועד. כלומר: לפני בניית המקדש.
ה. פסוק כב מזכיר את דוד ושמואל הרואה כמי שייסדו את משמרות השוערים. האנשים שהיו בימי דוד ושמואל, הם ובניהם, מוצגים כמי מופקדים "על השערים לבית ה' לבית האהל". הביטוי היחידאי הזה מהווה הכלאה של אהל מועד ובית ה', ומערב בין התקופות השונות.
ו. לאחר הפסוקים הללו, חוזרת הרשימה לעסוק בלשכות, בבית הא-להים, במפתחות ועוד – עניינים המתאימים רק לבית ה' הבנוי – יהיה זה הבית הראשון או השני.

מסתבר שהערבוב הניכר בין התקופות הוא מכוון, ונועד בדיוק למטרה זו – ליצור קישור ברור בין השוערים המוכרים לקורא בן-תקופת-הבית-השני ובין ימי משה ודוד. המסר שאותו רוצה בעל דברי הימים להעביר הוא שסדרי המקדש בימי בית שני אינם חידוש והמצאה מאוחרים, כי אם המשך רציף של אותם סדרים שהעמיד משה באהל מועד, ומאוחר יותר סידרו דוד ושמואל הרואה במחלקות מסודרות לקראת בניית המקדש. הבית השני אינו מנותק מן העבר, אלא יוצר המשכיות ברורה של התקופות העתיקות שנתפסו כשיא רוחני שיש לשאוף אליו.