עלייה המונית

נקל לשער, כי גשמי-זעף הופכים את אפיקי הנגב היבשים והחרבים לזרמים חזקים ועצומים; ואכן, הנגב מצטיין בשיטפונות עזים ביותר. ברם, עוצמת השיטפונות באפיקי הנגב ובעמק חופו אינה תלויה בכמות הגשמים היורדים על לב הנגב ומערבו בלבד. פעמים יורדים על סביבה מסוימת בנגב גשמים מועטים, ואילו השיטפונות באפיקים של אותה סביבה עצומים, ופעמים מרובים הגשמים מאוד ואילו הזרמים עצמם קטנים, וקצרי שעות ביותר. עוצמתם של השיטפונות תלויה יותר בהיקפו של השטח הגשום מאשר בכמות הגשמים. מרבית השיטפונות באים מהרי הנגב המזרחיים הרחוקים, על כן גדול ונרחב הוא אגן-הניקוז של אפיקי הנגב וזרמי המים בהם לפעמים כבירים ועצומים.

החזיון המפתיע ביותר בנגב הוא השיטפון ללא גשם... הנה החליקו עננים מעל רמת הנגב ולא הורידו אף טיפת גשם אחת. העננים נישאו מזרחה והשמים טהרו, אולם אי-שם הרחק בהרים ניתכים גשמים עזים; המים מתגלגלים מכל צד אל אפיקי הנגב, הם גוברים, גואים ומתעצמים ללא הפוגות, וסופם שהם פורצים בכוחות-איתנים אל עבר רמת-הנגב מערבה ומדהימים את האדם, אשר לא ראה כל גשם באותו יום.

אם נעיין עתה בתפילתו של משורר תהלים פרק קכ"ו: "שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב" (ד) ונשאל את עצמנו מה משל שאל המשורר ומה בקשה ביקש בתפילתו הרי עלינו לאמר: המשורר ידע יפה את האפיקים בנגב, ההופכים בחורף זרמים חזקים ועצומים. קיבוץ הגלויות המועט לא הניח את דעתו, וגם הוא, כנביא זכריה, שיווע לעליית המונים רבים מכל התפוצות, על-כן: "שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב" - השיבה את שבותנו בזרמים חזקים, עצומים ובלתי-צפויים מראש, כזרמי המים הגדולים והעצומים, הפוקדים לפרקים את האפיקים בנגב! על העם השב לציון לעבור שטחי מדבר בדרכו, יהיו המוניו משולים לאפיקי הנגב המושכים פתאום מים רבים עוברים.

לעיון נוסף במשמעות הדימוי "כאפיקים בנגב" ניתן לקרוא את הפוסט מאת נגה הראובני

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת