לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות ודגשים לעיון והעמקה בפרק:

 

בפרק הקודם העניק קהלת כמה עצות מעשיות להתמודדות האדם עם חוסר וודאותו באשר לעתידו. דברי קהלת חותמים בקובץ שירי פיוטי, הפותח בימי הבחרות, ובפרקנו הוא עובר לתאור של ימי הזקנה והמוות.

בסיומו של הספר באה פסקת סיכום [י"ב, ח-ד], המתייחסת לקהלת בגוף שלישי וככל הנראה אינה מדברי קהלת עצמו אלא מדברי תלמידיו או עורכי הספר, כפי שכבר פירש הרשב"ם: 'עכשיו נשלם הספר ואותן אשר סידרוהו אמרו מכאן ולהבא'. החתימה מעין הפתיחה: 'הבל הבלים אמר הקהלת, הכל הבל', והיא כוללת מעין תמצית של פעלו, מגמתו ומסקנותיו של קהלת, ויש בה רמיזות לכמה פסוקים וביטויים מרכזיים במהלכו.

1. מסגרת התיאור [פסוקים א, ז] מתייחסת לא-להים ורומזת לפרשת הבריאה. מסגרת זו מציעה נקודת מבט אחרת ושונה משאר חלקי הספר על מהלך השיבה והחזרה בעולם, ועל יחסי האדם וא-להים.

א. בפתיחה [י"ב, א] נאמר 'וזכור את בוראיך' – כינוי נדיר לא-להים בתנ"ך. מדוע משתמש קהלת בכינוי זה, ומה הוא מבטא באשר ליחסי א-להים ואדם ולמתת החיים?

ב. פסוק ז חוזר אל תמונת הפתיחה של הספר, הנסוב סביב אלמנט השיבה והחזרה בעולם, ובייחוד לתיאור המוות לעיל ג', כ. השוו בין שני התיאורים: מהם ההבדלים בפרטי התיאור ובמגמתו בכל מקום? חשבו מהי משמעותו של זיכרון המוות והשפעתו על עיצוב החיים לאור מסגרת זו.

2. פסוק ט מסכם את פעלו של קהלת כחכם במהלך חייו. מהם מאפייניה ותכליתה של חכמתו, וכיצד ניתן להגדיר את יחסו לחכמה שקדמה לו? ראו את דברי מ' זר כבוד: 'אזן – אשר שמעה אזנו של החכם וקלטה מן החוץ, חקר – בירורו ותגובתו על מה שאיזן, תקן – מה שהשלים דברי חכמה שקיבל או שהתקין בעצמו'.

3. בפסוקים י-יב בחנו את הניגוד בין מגמתו של קהלת בראשית דרכו - 'בקש קהלת', לבין מסקנתו הסופית, הפרדוקסלית, שמצא בסיום מסעו וספרו.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"