הרמב"ן רואה באמירה אחת של אליהוא המופיעה בפרקנו סוד גדול. סוד זה, לטענתו, הוא הפתרון היחיד לשאלת הגורל הרע הפוקד אדם טוב, והוא סוד גלגול הנשמות.

 

נאום אליהוא עורר גל השערות ופרשנויות, שאינו נרגע למעשה עד ימינו אלה. קשה לדעת מה הוא בדיוק רוצה: האם לחזור על דברי הרֵעים? מה הוא מחדש? האם יש לו תשובה חדשה? את מי הוא מייצג?

ספר איוב עובר אחרי הוויכוחים למודל של שלושה מונולוגים: איוב, אליהוא וה'. אליהוא במונולוג שלו אולי מסכם את דברי הרֵעים, אלא שאז לא ברור לשם מה יש להכניס הנה דמות חדשה. מפני כך היו שראו בכל המונולוג הזה תוספת על הספר; אבל מצד שני הוא נראה כמו כל שאר הנאומים, לשונו דומה, רעיונותיו קשים לאבחנה.

אחד הפירושים הנועזים לפרק הזה ניתן על ידי הרמב"ן בפירושו לאיוב. הרמב"ן מציב במרכז עיונו כמה פסוקים אניגמטיים מהפרק הזה:

"וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים. אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר. רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" (כב-כה).

הרמב"ן רואה באמירה הזו סוד גדול, כפי שרומז אליהוא עצמו עוד קודם - "בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם" (טו-טז). זהו סוד שאין באפשרות אדם להשיג בשכלו, בעוד כל דברי הרֵעים הקודמים הם דברים שניתן לעמוד עליהם בעיון.

הסוד הזה, טוען הרמב"ן, הוא הפתרון היחיד לשאלת הגורל הרע הפוקד אדם טוב, והוא סוד גלגול הנשמות. יש לפעמים שאדם נושא עליו עוון מגלגול קודם, ועליו לכפר עליו בגלגול זה, למרות שמעשיו בגלגול זה אינם מצדיקים עונש.

הסוד הזה הפך מאז לרעיון מוכר במחשבה היהודית, עד כי יש המשוכנעים שכך היה מעולם, וזהו אכן יסוד מיסודות היהדות. אולם בזמנו רבו המתקוממים עליו, ויש שראו בו גלגול, אבל לא של נשמות, אלא של רעיונות זרים ממזרח שחדרו אלינו.

במשך הזמן חגג הרעיון הזה את נצחונו, ובסידורי עדות רבות נמצא רעיון הגלגול כחלק מנוסח התפילה. במקומות רבים המעז לכפור ברעיון זה יוקע ככופר בעיקר. הסוד שגילה אליהוא, או הרמב"ן, הפך לגלוי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929