נחלה משפחתית

במפקד בפרק כ"ו מפורטת רשימה של משפחות לפי שם, בכל שבט.
ה"משפחה" בפרקנו היא משפחה מורחבת, חמולה. לחמולות אלו אין, ככל שידוע לנו, משמעות הלכתית, והן מוזכרות בתנ"ך רק לעיתים רחוקות.
המקום היחיד שבו למשפחה היה תפקיד משמעותי היה בסיפור עכן ושלל יריחו (יהושע ז'). בעזרת הגורל חיפשו מי האשם. בתחילה שבט יהודה נלכד, לאחר מכן משפחת זרחי (אחת המשפחות המוזכרות בפרקנו בפסוק כ), לאחר מכן בית זבדי, ואז עכן בן כרמי.
המשותף בין לכידת עכן לבין המפקד בבמדבר כ"ו הוא השימוש בבחירה לפי גורל, והעיסוק בחלוקת ארץ ישראל. נכון אמנם שעכן לא לקח אדמות לעצמו, אלא משלל המלחמה. אך המלחמה עצמה היתה תחילת תהליך הכיבוש והחלוקה של ארץ ישראל. העובדה ששבט יהודה "נלכד", ולאחר מכן המשפחה ובית האב, מצביעה על כך שבכל שלב, היחידה כולה הייתה בסכנה של סילוק מתהליך החלוקה של הארץ. במילים אחרות, הגורל שלכד את עכן הוא ההיפך מהגורל שערך משה בפרשת פנחס, הוא מגדיר מי לא יקבל חלק בארץ.
החשיבות של ההשתייכות למשפחה היא רק בהקשר של בעלות על חלק בארץ ישראל. הסיבה לכך היא, שהארץ היא לא סתם נכס, כמו המכונית או המחשב שלי. הנחלה היא חלקו של היהודי בבעלות המשותפת על ארץ ישראל, ארץ שלא ניתנה לעם ישראל כיחידים, אלא ניתנה לאבות, אברהם יצחק ויעקב. תיאור הבעלות על הארץ לאורך התורה הוא "ירושה", וכן "נחלה", מונחים הרומזים על קשר קבוע. הנחלה המשפחתית שייכת לאדם לא במקרה אלא באופן מהותי הטבוע בו. (זה כמובן מחוזק על ידי ההלכה כי נחלה אינה יכולה להיסוב לאחר, וחוזרת לבעלים המקורי ביובל). כדי להדגיש שחלוקת הארץ אינה מתנה אישית של ה' לאנשים האינדיבידואלים, אלא מושרשת בזהות הקולקטיבית של עם ישראל, התורה מונה את היחידים לפי משפחות ומונה את המשפחות בשם. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון