נדוניה

הושע מתאר נישואין לאישה מנאפת הנוהה אחרי אחרים. בתיאורו הוא מזכיר את הנדוניה שבתמורתה הוא נישא לה: "וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים" (ב).

המדרש לא ראה בנדוניה זו כסף או סחורה, אלא דברים אחרים:
ר' יונה פתח "ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים" (הושע ג', ב).
אמר ר' יוחנן: "ואכרה לי", ואכירה לי.
"בחמשה עשר כסף", הרי בחמשה עשר.
"וחומר שעורים" הרי שלשים.
"ולתך שעורים" הרי ששים.
אילו ששים מצות שכתב לנו משה בתורה,
דמר ר' יוחנן בשם ר' שמע' בן יוחי: שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה, וכל אחת ואחת יש בה מששים ששים מצות, ואילו הן: פרשת פסחים, ופרשת נזיקים, ופרשת קדושים  (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ה, י).

המדרש נתקל במילה "וָאֶכְּרֶהָ לִּי" - לאור ההקשר ניתן לפרש שמדובר בקניין, זהו התשלום ששילם הושע. המדרש בוחר לפרש את המילה לאור מילה אחרת המוכרת לו - וכך ה"וָאֶכְּרֶהָ" הופך ל"ואכירה".

כיצד מכיר האיש את האישה? או בנמשל - כיצד מכיר האל את עמו? כמובן שלא בכסף. את הסכום הכספי הנקוב במדרש ממיר הדרשן במצוות. מתוך כל המצוות שבתורה, בוחר הדרשן בקבוצה של מצוות המופיעה בשלוש פרשיות: הלכות קרבן הפסח וחג המצות, הלכות שעוסקות בסוגיות שבין אדם לחברו, והלכות גילוי עריות.

מדוע בחר הדרשן דווקא בפרשיות הללו? עיון במדרשים מגלה שהפרשות הללו והמצוות שבהן נחשבות כמעין 'חוקה' של העם, זו שלאורה הולכים. כך למשל מוכר לנו המשפט של הלל העוסק במצוות שבין אדם לחברו (שבת לא, א): "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה" - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. 60 מצוות יסודיות הן אלו שעומדות ביסוד ההיכרות שבין האל לעמו.

המצוות בדרשה משמשות בשני תפקידים. המובן הראשון זהה למשמעות הראשונה של הפסוק - נדוניה. האל מקדש את עמו באמצעות המצוות, את הכסף מחליפים ערכים. אך למצוות יש היבט נוסף, זהו ההיבט של ההיכרות. דרך ההיכרות של החתן עם הכלה היא דרך המצוות – אם הכלה רוצה להכיר את החתן, עליה לעשות את המצוות.

שני הפירושים הופכים פסוק חומרי ומנוכר למשהו שיש בו תובנת אמת של אהבה וקשר מיוחד בין האל לעמו.

באדיבות אתר 929