מתי פגש יעקב את מנשה ואפרים?

מיקומו של הפרק מעורר שאלות קשות, שכולן נפתרות בנקל אם משתמשים בכלל שקבעו חז"ל: "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (פסחים ו ע"ב):

1. הייתכן, שיעקב לא פגש את מנשה ואת אפרים במשך 17 שנות ישיבתו במצרים?

2. "מי אלה?" שאל יעקב, ויוסף ענה: "בני הם אשר נתן לי א-להים בזה" (מ"ח, ח-ט) – התיתכן תשובה כזאת אחרי 17 שנה?

3. יעקב אמר ליוסף: "רְאֹה פניך לא פִלָּלתי, והנה הראה אֹתי א-להים גם את זרעך" (מ"ח, יא) – אחרי 17 שנה?

4. "ויוצא יוסף אֹתם מֵעִם ברכיו" – בני כמה היו מנשה ואפרים כשהוציא אותם אביהם "מֵעִם ברכיו"? – כאשר הגיע יעקב למצרים הם היו בני 3 ו-4, בהחלט בגובה ברכים, אבל כעבור 17 שנה הם היו בני 20 ו-21, ולא יכלו להסתופף בין ברכים.

5. ממה חלה יעקב? – הרי לא היה זה חולי ממנו מת, כי מותו בתום צוואתו לבניו התרחש בלא שום מחלה, כ'מיתת נשיקה' – "וַיכַל יעקב לצַוֹת את בניו, וַיֶאֱסֹף רגליו אל המטה, וַיִגוַע וַיֵאָסֶף אל עמיו" (מ"ט, לג).

לא מצאתי זאת במפרשים, אבל נראה לי ברור, שפתיחת הפרק "ויהי אחרי הדברים האלה" פירושה 'אחרי בוא יעקב למצרים'.

יעקב חלה בגלל ההתרגשות של המפגש עם יוסף, ובגלל טלטולי הגוף והנפש בדרך מצרימה. מנשה ואפרים היו באמת ילדים קטנים בגובה ברכים, שיכלו אפילו לקבל את היפוך הסדר, ולהשלים עמו.

כדי למנוע את גידולם של בני יוסף ואסנת כנסיכים מצריים, הפך יעקב את אפרים ומנשה (בסדר הזה), לבנים שלו ושל רחל.

באדיבות אתר 929