משפט ישיר - איוב מול אלוקים

כל עוד מדובר בעימות דתי-פילוסופי, יכול איוב הכואב והמיוסר בגופו אך צלול וחד בראשו ובפיו, לנפץ את אמונות חבריו, שהפכו בבת אחת ליריבים בהשקפת העולם הדתית, להביא אותן עד לקצה שהופך אותן לאבסורד.

אם 'אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה [רק] טוב, ולא יחטא' – אז אין טעם ומשמעות לחיי אדם, והסובל כאיוב יבקש לכפר על 'עוונו' במותו.
אם אפשר להתבונן בנפלאות הבורא הגורמות טובה להמוני אדם – אי אפשר שלא לראות את נפלאותיו גם באסונות הטבע הנוראים ביותר, כרעידות אדמה.

אם הא-לוהים שופט בצדק – למה אין אפשרות לאדם להגן על עצמו במשפט, לפני שיקבל עונש? ולפחות לדעת על מה הוא נאשם? האם הוא צפוי לעונש על עצם החוצפה להתווכח מול הא-לוהים, ואם כן, אז איך ייתכן צדק במשפט? הרי האדם יורשע בכל מקרה, ושוב עדיף למות...

אבל מה יעשה איוב אם דברי הרֵעים יתגלו כדבר הא-לוהים?

מול "זְכר נא מי הוא נקי אבד"! – "האנוש מא-לוה יצדק... אף שֹכני בתי חֹמר..." (שאמר אליפז, ד', ז – יז-יט), זעק איוב לא-לוהים: "זְכר נא כי כחֹמר עשיתני... חיים וחסד עשית עמדי... ולמה מרחם הֹצאתני..." (י') לסבל הנורא הזה?

ריבון העולמים – אם הקול מן הדממה נשלח ממך, אם אליפז ובלדד הם שליחים שלך, אם בדבריהם יש כמו 'שליחות נבואית' – אז אין שום טעם בעימות מול אליפז ובלדד, והדרך היחידה היא לזעוק ישירות אליך: תן לי צדק או מיתת כפרה!   

נָקְטָה (=מאסה) נַפְשִׁי בְּחַיָּי – אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי – אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי:
אֹמַר אֶל אֱ-לוֹהַּ – אַל תַּרְשִׁיעֵנִי! הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי!

הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק [אותי]? כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ? וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים (=שטן) הוֹפָעְתָּ?
הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ?  אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה?
הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ? אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר?
כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲו‍ֹנִי [שאיננו]?! וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ?!
עַל דַּעְתְּךָ (=הלוא אתה יודע) כִּי לֹא אֶרְשָׁע – [ובכל זאת] וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל.

יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי – יַחַד סָבִיב [הִכּיתָ אותי] וַתְּבַלְּעֵנִי –
זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי [בכל מקרה] –
הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי (=הנוזלים שבגוף), וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי (=המוצקים שבגוף) –
עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי (=השלד כמו סוכה) –

חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וּפְקֻדָּתְךָ (=מִצוָתך) שָׁמְרָה רוּחִי –
וְאֵלֶּה (=מעשי הטובים) צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ – יָדַעְתִּי כִּי [צדקתי] זֹאת [שמורה] עִמָּךְ.

[ועתה] –
אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי, וּמֵעֲו‍ֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי –
אִם רָשַׁעְתִּי, אַלְלַי לִי! –  וְצָדַקְתִּי (=וגם אם צדקתי) לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי –
[ראשי] שְׂבַע קָלוֹן, וּרְאֵה עָנְיִי –
וְיִגְאֶה (=ואם ארים ראש – מיד) כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי, וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא (=תפליא מכותיך) בִי –
תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ [במשפט] נֶגְדִּי, וְתֶרֶב (=ותַרבֶּה) כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי –
חֲלִיפוֹת (=בעוד חיי חולפים) וְצָבָא (=והכל קָצוּב כמו צבא) עִמִּי –
וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי? – [למה לא] אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי?
כַּאֲשֶׁר (=כאילו) לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה, מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל –

[וכעת, רק מנוחה אבקש] –
הֲלֹא מְעַט יָמַי וַחֲדָל (=עד שאחדל), וְשִׁית (=והַרפֶּה) מִמֶּנִּי, וְאַבְלִיגָה (=ואָנוּחַ) מְּעָט –
בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת –
אֶרֶץ עֵפָתָה (=חֲשׁוּכה) כְּמוֹ אֹפֶל; צַלְמָוֶת, וְלֹא סְדָרִים (=אורות כוכבים); וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל.

באדיבות אתר 929