משל נשי

רש"י בפירושו לשיר השירים מלמד, שחשוב להתבונן במשל, במטאפורה ובאלגוריה המקראיים, ולדייק בהם היטב, ולא לדלג מיד להבנת הנמשל. יש לאמץ את דרך הלימוד הזאת משיר השירים לכל התנ"ך.

בפרקי נבואה, חכמה ובמזמורים רבים, משתמשים בדימויים נשיים. ספר משלי מדמה את החכמה לאשה, איכה מדמה את ירושלים לאשה, ואין אשה אחת דומה לחברתה. ראוי לבחון את דמותה הייחודית של כל אחת ואחת מן הנשים שבתנ"ך, אלו הממשיות ואלו המשליות וללמוד ממנה.

בפרקנו, מדמה הנביא את הממלכה הבבלית לבתולת בת בבל. מתוך כך, משתקפת לעינינו דמותה של אשה רמת מעלה, שירדה מגדולתה לחיים של עוני ועליבות. בתולת בת בבל היא "רכה וענוגה" (א), "גברת ממלכות" (ה), "עדינה היושבת לבטח" (ח), חכמה ודעתנית (ח), מוקפת יועצים, מומחים ומעריצים (יב - יג) וכפי הנראה שולחת ידה במסחר (טו). מעניין במיוחד הצירוף שבמקומות אחרים נתפס כניגוד, הרוך והעדינות אינם עומדים בסתירה לחכמה ודעת, מנהיגות ועוצמה.

חטאה של הגברת הוא החטא השכיח אצל שליטים, גברים ונשים כאחת: שכחת הגבולות ושכרון הכוח. "ותאמרי לעולם אהיה גברת" (ז), "האמרה בלבבה אני ואפסי עוד, לא אשב אלמנה ולא אדע שכול" (ח), "ותבטחי ברעתך ותאמרי אין רואני" (י). להדגשת חומרתו של חולי היוהרה, חוזר הנביא פעמיים על המליצה "אני ואפסי עוד".

דימויי בבל אחרי נפילתה מגדולתה, משקפים כיצד נתפסת בעיני הנביא אשה מן המעמד הנמוך, למודת סבל: יושבת על עפר, באין כסא (א), טוחנת ברחיים, גלוית שער וחשופת שוק (ב), יושבת דומם בחושך (ה), אלמנה ושכולה (ח-ט). גם מתוך כך, ניתן להבין על דרך הניגוד, מה הן ההנהגות הראויות לאשת מעלה.

לא רק דמויות המופת של נשי המקרא אמורות לשמש כמקור להזדהות, לחינוך ועיצוב דמותה של בת ישראל. גם הנשים ה"משליות" הן דמויות המלמדות, כל אחת בייחודה וסגנונה, אורחות חיים ודרכי מוסר לבנות ישראל.