מפגש רֵעים

 

רעיו של איוב הבאים לנחמו נועדים יחדיו. מעשה זה מעיד כי הרעים המנחמים נתקלים בקושי הגדול לבוא אל בית האבל הסובל ולהתייצב מולו בנפרד. נוסף על כל צרותיו, איוב מאבד בשלב זה את זהותו הפיסית שהגדירה עד כה את עצמותו. שימו לב שאבדן הזהות של איוב מתעצם יותר על רקע הצגת הרעים בשמם ובמקום מוצאם.

 

א. עיינו בריבוי הפעלים המופיעים בפסוקים. מה לדעתכם הם משקפים?

 

ב. מדוע הרעים שותקים? בשירה של זלדה "אל תרחק" מצויה תשובה. השיר מצייר מצב מיוחד. המנחמים – המקבילים לרעי איוב – מנסים להתקרב אל האבל, באים עד השער שאיננו שער, אל הבית שהאבל שוכן בו, אל גיא צלמות של האבל. אי אפשר להיכנס מבעד לשער משום שזהו שער מטפורי, שער פסיכולוגי, העומד בניגוד מוחלט לתפקיד השגרתי של שער מחבר ומקשר. זהו שער המרוחק אלפי שנות אור – מרחק קוסמי – מתודעתו של האבל. האם לדעתכם הקושי הפסיכולוגי הוא הקושי היחיד שבגינו הרעים לא פותחים את פיהם ומנחמים את איוב?