מעורבות אישית במקדש

יהואש נלהב מאד לתקן את המקדש הזקוק לשיפוץ וחידוש, ובהחלט ייתכן שגם חש זיקה מיוחדת למקום עקב שהותו שם למשך שנים כשהתחבא מפני סָבָתוֹ.
אולם, הוא מרגיש שהעם איננו כה מתלהב ואיננו מרגיש זיקה מספקת למקום. לאחר שנים של הזנחת המקדש, ובניית מקדשים ומזבחות לעבודה זרה נחלש הקשר שבין העם למקדש. בייחוד אמורים הדברים כלפי הכוהנים האמורים להיות מזוהים ביותר עם המקדש אך אינם משקיעים בפיתוחו ושמירתו.
לאור זאת, יהואש מרגיש שיש להטות את הכף לכיוון המעורבות וההשתתפות האישית, וזאת על חשבון השוויוניות והשגרה. לכן, הוא מציע תמריץ ואחריות לכוהנים על מנת לערבם. על ידי כך שהכוהנים יהיו מעורבים ישירות בגיוס הכספים ואחראים על תחזוקת המקדש, סבור המלך להביאם לידי מעורבות ואכפתיות. ואכן, בפרק המקביל בדברי הימים (דה"י ב' פרק כ"ד) נאמר שהוא מטיל על הכוהנים והלווים לגייס תרומות למקדש באופן אקטיבי. הכוהנים אמורים להסתובב בכל ערי יהודה ולפעול לגיוס הכסף: "צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלקיכם" (שם, ה).
גם בפרק י"ב במלכים מודגש העיקרון של המעורבות האישית: "יקחו להם הכוהנים איש מאת מכרו" (ו). כמו בימינו, הרעיון הוא שכל אדם יפנה לקרוביו ומכריו ומהם יביא תרומות המבוססות על היכרות אישית. כאמור, יהואש נוקט במדיניות הזאת, כי הוא מרגיש שבעת הזאת יש להתחיל מהלך שיגביר את מעורבות העם בכלל, והכהונה בפרט, בהחזקת המקדש והפעלתו. בהתחשב במצב העגום והמוזנח של המקדש לאחר תקופת עתליה, אזי מדובר במהלך של שיפוץ רציני ומרשים שבכוחו גם להביא את העם לידי תחושת עשייה ורוממות, כך שבכוחו של מהלך הבנוי על הזדהות ושותפות להצליח במשימת הבנייה ובמטרת ההזדהות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון