האם זכורה לכם התחושה מהפעם הראשונה שבה קראתם את פרשת מי מריבה ש"זה פשוט לא הוגן"? יהא חטאם של משה ואהרן אשר יהא, עונשם נראה קשה מדי. מתברר שלא מדובר כאן בעונש על חטא אלא בחוסר התאמה של המנהיגות.

 

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (יב).
העונש מורה על כך שמשה ואהרן נכשלו כמנהיגים. ה' מודיע להם שבגלל כישלונם אין הם יכולים להנהיג את בני ישראל אל הארץ המובטחת. אין הם נענשים כיחידים כי אם כמנהיגים לאומיים. לפיכך הענשתם איננה בגלל פגם 'טכני' בביצוע מצוות ה', אלא בגלל פגם משמעותי יותר באופייה של מנהיגותם.
ה' ציפה ממשה ומאהרן לטפל במרד על מי מריבה באופן ששמו יתקדש, אך הם לא היו מסוגלים לכך.
כישלון במנהיגות אינו בהכרח מעשה 'שגוי' של המנהיג ואף איננו מהווה 'חטא'. מנהיגות - תפקידה להנהיג את העם. עליה לעשות מעשה נכון, עליה לנקוט יוזמה. בכך לא הצליחו משה ואהרון, ופעם אחר פעם בספר במדבר מנהיגותם כושלת.
קודם שיחלו בני ישראל בכיבוש ארץ כנען, חיוני למנות מנהיגות חדשה. בהתחשב בקשיים הרבים שיקדמו את בני ישראל משיתחילו לכבוש את הארץ, קשה להימנע מהתרחשות מצבי מרידה נוספים. מנהיגות שתוכל להתמודד עם בעיות כאלה היא חיונית.
 
משבר מנהיגות שכזה - אין הכרח להעריכו במונחים של 'טוב' ו'רע'. תחת זאת, כדאי להתייחס אליו כאל בעיית התאמה.
כבר כשעזבו בני ישראל את הר סיני נראו סימני אי-התאמה בין משה רבנו לבין בני ישראל. סוף כל סוף, משה שהה חודשים בהר סיני עם השכינה, וכבר לא היה מסוגל להתעסק בתלונות הנוגעות לעניינים נחותים.
לשם התמודדות עם האתגרים שבהבאת עם ישראל לארץ המובטחת נדרשת מנהיגות חדשה. וזאת לא בהכרח בגלל 'שגיאה' של משה ואהרן, אלא משום שעם ישראל לא היה ראוי להנהגתם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון