תקופות של גאולה וישועה אינן נותנות מענה לשאלת הקושי הגדול של החורבן. לכן עם ישראל ממשיך לצום בתשעה באב ולבכות על החורבן. כל זאת עד ליום שבו נפענח את תעלומת "אֵיכָה".
הבית השני לא היווה תחליף לבית הראשון, ולא רק מפני חמישה דברים שהבדילו בין מקדש ראשון למקדש שני (עיין יומא כא ע”ב); עם כל הצלחת בית שני, היה תפקיד אחד שהוא לא הצליח לבצע, בעיה אחת שהוא לא היה מסוגל לפתור. בית שני לא היווה מענה ופתרון לבעיה המחשבתית שספר איכה מציג - אין תשובה לשאלה העומדת מאחורי תופעת החורבן, הבעיה הקדומה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". המקדש הושמד, נשים עונו ונטמאו, נביאים וכהנים נרצחו, וכל זה על ידי עם טמא ואכזרי. שאלה זו נשארה סתומה וכואבת כשהייתה - ללא שום פתרון גם לאחר בנין בית שני...
הזקנים, הכהנים והלוים, אשר ראו את הבית הראשון, זכרו את חורבנו, ראו כיצד נשפך דמם של רבבות יהודים, טרם שכחו את הריסת הארץ, והם עדיין שאלו "אֵיכָה" ובכו (עזרא ג', יב).
ללא ספק, חייבים להודות לה' על רחמיו ועל רוב חסדיו, אך אין בחיוב זה כדי לפתור את שאלת "אֵיכָה". כאשר הגיע תשעה באב לאחר חנוכת הבית, שוב קוננו "אֵיכָה ישבה בדד", למרות התקומה הלאומית בזמן בית שני, ועל אף קידוש ה' שנתגלה אז.
האם יום העצמאות עונה על שאלת "אֵיכָה"?!... האם ממשלה יהודית או הצלחה צבאית נחשבים לתמורה לכל הסבל וההרג של שנות הגלות? אסור לומר שזהו המחיר של ששת מליוני היהודים שנטבחו. זהו ביטוי לאכזריות וחוסר רגישות טוטלי. האם צהלת הנצחון של מלחמת ששת הימים עונה על כל השאלות שהתעוררו בתקופה שקדמה לה?! האם לא נותרנו תמהים ונבוכים כמות שהיינו לפני כן? האם נצחון זה היה בו כדי להרגיע את צערנו ולהשקיט את רוחנו? האם יש בו כדי לענות על בעיותינו וספקותינו? האם לא מוטל עלינו לחזור, כמו ירמיהו, על שאלת "אֵיכָה"?
כל עוד רצון ה' הוא כה סתום כשם שהיה במשך הלילה החשוך של הסתר הפנים, כל עוד אירועים היסטוריים טרם התבררו מתוך נקודת מבט כוללת ואמיתית, כל עוד העולם לועג עלינו בשל אמונתינו בא-ל רחום וחנון, כל עוד שלתעלומת "אֵיכָה" לא נמצא פתרון - אסור לנטוש את תשעה באב; כל עוד יהודי שואל "אֵיכָה", יש להמשיך ולהתענות בתשעה באב. רק כאשר נצליח לפענח את תעלומת "אֵיכָה", אז ננטוש את צום החמישי.
(נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך שיעור שנמסר בשנת תשכ"ח. סיכום השיעור המלא מופיע באתר VBM של ישיבת הר עציון)
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית במהלך המאה ה-20. נכדו של הרב חיים מבריסק. גאון הלכתי, ראש ישיבה והוגה דעות. מראשי תנועת המזרחי.