שמואל מתאר לעם את המלך בצורה קודרת ביותר. למרות זאת העם לא משתכנע. מדוע? האם העם לא האמין לתיאור פסימי זה, או שמא נכון היה לקבל עליו את המלוכה למרות כל הבעיות הכרוכות בה?
כשפנו בני ישראל אל שמואל, הם ביקשו: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (ה)
הבקשה היא שהמלך יהיה "לנו" – לצרכינו.
ייתכן שגישה זו היא חלק מן הסיבה לכעסו של שמואל על הבקשה: "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך..." (ו)
ואכן, הקב"ה מורה לשמואל לתקן את הגישה המוטעית של העם, ולהעמידם על כך שהמלך לא ישרת את צורכיהם אלא להפך – הוא ימלוך עליהם, והם ישרתו את צרכיו: "והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם" (ט). וכך גם פותח שמואל את נאומו לעם: "זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם" (יא).
מה קלט העם מדברי שמואל?
"ויאמרו: לא כי אם מלך יהיה עלינו" (יט) - הבנו כי המלך לא יהיה "לנו" אלא "עלינו", ובכל זאת מבקשים אנו מלך, שכן גם אם יהיה המלך "עלינו", עדיין נשיג בכך את המטרות המרכזיות שלשמן אנו מעוניינים בו.
שמואל שומע את התשובה ו'מעביר' אותה חזרה לקב"ה. מסתבר, שזהו ניסיון אחרון של שמואל להסיר את ההצעה לכונן בית מלוכה בישראל. ברם, הקב"ה שב ומאשר כי יש גם צד חיובי בהקמת מלוכה: "שמע בקולם והמלכת להם מלך" (כב).
אף שכעת יודע העם כי המלך ימלוך "עליהם", אין להתעלם מכך שבסופו של דבר, צפוי גם לעם רווח ממינוי מלך, והמלך יהיה גם "להם". אף שהמניע לבקשת המלך היה שלילי, עדיין רעיון המלוכה כשלעצמו אינו בהכרח בעייתי. אחד הסודות המרכזיים להצלחתו של רעיון זה תהיה יכולתו של המלך למצוא את האיזון הנכון שבין מלוכה על העם ובין מלוכה לצורך העם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון