מלך כלבבו

עמון-אדום-דמשק-קֵדָר-עילם. רשימה זו של עמים מוּכּים (אחרי מצרים, פלשת ומואב) – מה טיבה? למה דווקא אלו? ברשימת העמים שישתו את "כּוֹס התַרְעֵלה" מידי בבל במצוות ה' (כ"ה, יח-כו), יש עוד רבים, שלא נזכרים כאן - ובכינוס ההתארגנות למרד שהתקיים בירושלם בימי צדקיהו (כ"ז, ג), יש רשימה שונה.

מדהים לקרוא כרוניקה בבלית מימי נבוכדראצר* ולגלות שם התאמה מדויקת לנבואות ירמיהו:

שנתיים אחרי קרב הבלימה הקשה (601-; כנראה סמוך לעזה; לעיל מ"ז), ואחרי שנת התארגנות צבאית מתארת הכרוניקה הבבלית ש'מלך אַכַּד' לסוריה 'עם צבאו יָצָא, והם במדבר פשטו, את שללם הגדול, את מקניהם ואת אֵלֵיהם של המונֵי הערבים (הם) שללו'; ובלשון ירמיהו - "לקֵדָר... אשר הִכּה נבוכדראצר... אהלֵיהם וצֹאנם יִקָחוּ... והיו גמלֵיהם לָבַז, והמון מקנֵיהם לשלל..." (מ"ט, כח-לב); ברור, ש"חצור" איננה עיר ממלכה כלל, אלא 'חֲצֵרים' (=מחנות) במדבר, "לא דְלָתַיִם ולא בְריחַ.. בָּדָד יִשְכֹּנוּ";

כעבור שנה (598-) - 'מלך אַכַּד... על עיר יהודה (=ירושלִַם) חנה... וכבש, את מלכהּ (=יהויכין) לכד, מלך כלבבו (=צדקיהו) מינה בה, את המנחה העשירה קיבל, ולבבל העביר';

כעבור שנתיים (596-) - 'מלך אכד... את מחנהו על גדת החִדֶקֶל קבע... מלך עילם נבהל, ולארצו ברח'; עילם, שהייתה בת ברית לבבל וסייעה לה רבות נגד אשור, ניסתה לחולל מרד נגד נבוכדראצר, וברחה, בדיוק כדברי הנבואה (מ"ט, לד-לח);

בשנתיים הבאות (594-595-) יצא נבוכדראצר (פעמיים) לסוריה כדי להטיל מרות, ולגבות מס כניעה (כנראה, מחֲמָת, אַרְפַּד, ודמשק; מ"ט, כג-כו);

הכרוניקה הבבלית נמצאה קטועה – וסביר, שהיו בה הקבלות נוספות; אבל לנבואה על אדום (מ"ט, ז-כב) יש מקבילה מקראית בעובדיה, ונמצאה כתובת בבלית מרעישה ומסבירה במצודת סלע-אדום – בעובדיה נפרש.   

--------------------------------------------------
*אסופת כתובות, עמ' 132-135

באדיבות אתר 929