מי נושא את מי?

בפרקנו מופיע אחד מביטויי הנבואה הנפלאים המתארים את היחס הנצחי שבין ה׳ לעם ישראל "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבּל וַאֲמַלֵּט". ביטוי שאף משובץ בסיום התפילה לאחר "עלינו לשבח". הנבואה עצמה מהוה המשך ישיר לנבואה הקודמת בפרק מ"ה. בראשית הנבואה פונה הנביא לעובדי האלילים הבבליים (א-ב), ומתאר את מנוסתם מפני כורש מלך פרס יחד עם בל ונבו, אליליהם הראשיים של הבבליים. ולאחר מכן פונה הנביא ל׳בית ישראל׳, ומנגיד בין אפסות האלילים המשתקפת במנוסת עובדיהם העומסים אותם על שכמם, לבין יחסו האבהי של ה׳ לעמו.

א. "כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה". המוטיב המרכזי בפסוקים א-ד הוא מוטיב הנשיאה, המובע בפעלים נש"א, עמ"ס, סב"ל, מל"ט. עימדו על הניגוד העולה בפעלים אלה בין יחסי האלילים ועובדיהם (א-ב), ליחסי ה׳ וישראל (ג-ד).

ב. ברקע תיאור נשיאת ישראל בידי ה׳ עומד דימוי נוסף – דימוי ההריון והלידה. כיצד מעמיק דימוי זה את היחס המיוחד בין ה׳ לעם ישראל? (ראו גם דברים א׳,לא; תהלים כ"ב,יא). 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"