מזמור ק"ז תוקן על ידי הרבנות הראשית להיאמר בפתיחת תפילות ליל יום העצמאות. נראה כי הרבנות הראשית רק חשפה את כוונתו המקורית של משורר התהילים, שייעד מזמור זה, כשיר נבואי, לכבוד עצמאותה של מדינת ישראל כמדינת קיבוץ גלויות.
בפתיחת המזמור מתייחס המשורר ל"גאולי ה' אשר גאלם מיד צר" (ב), ומיד מפרש את הגאולה אליה הוא מתכוון: "מארצות קִבצם" (ג) - קיבוץ גלויות המוני. בכל ימי עם ישראל ובכל תולדות העולם, מעולם לא היה קיבוץ גלויות המוני במימדים עליהם מדבר המזמור. ממצרים ומבבל יצאו בני ישראל בקבוצה אחת ובכיוון אחד, ולא מארבע כנפות הארץ, או באניות דרך ים. רק בקיבוץ הגלויות האחרון, זה של התנועה הציונית, התגשמה הגאולה האמורה במזמור בכל עוצמתה: קיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ, בנתיבי המדבר, במטוסים ובאוניות בדרך הים.
מרכזו של המזמור מתאר ארבעה סוגים שונים של "גאולי ה'": 'התועים במדבר' (ד), "יֹשבי חֹשך וצלמות" (י), "ויגיעו עד שערי מות" (יח) ו"יורדי הים באוניות" (כג). מסתבר, שהמזמור מבקש לתאר באופן זה את ההולכים בדרך הגאולים: את אותם מאות אלפים שהתקבצו מארצות העולם - מתימן, מאתיופיה ומאירופה - ועלו לארץ בדרכי המדבר, בשיירות אוויריות ובאוניות המעפילים. אלו הם "גאולי ה'", שצריכים עתה להודות.
מקום מיוחד במזמור תופס סיפורים של אלו שלא הלכו בדרך הגאולים ונותרו בגלות. קשה לומר זאת; הגרון חנוק, הלב ממאן, אך אין מנוס. משורר התהילים, שכתב פרקים אלו, ודאי ראה בחזונו מחנות מוות נוראים, "חשך וצלמוות" ו"שערי מוות". אלו התקיימו בדמות מחנות המוות של הארורים הנאצים ימ"ש ושל הקומוניסטים ימ"ש - מחנות השמדה וגולאגים מלאים בהמוני אדם שלאסונם לא הלכו בדרך קיבוץ הגלויות. מראות אלו, שהתממשו לנגד עינינו בצורה כה מזעזעת, צפו ועלו למול עיניו של המשורר כאשר כתב "יֹשבי חֹשך וצלמות, אסִירי עני וברזל... כל אוכל תתעב נפשם, ויגיעו עד שערי מוות" (י-יח). משורר התהילים לא תיאר את כל אלה שאבדו, שהושמדו ושנרצחו. הוא תיאר רק את הניצולים. אולי לא יכול היה, אולי לא רצה, ואולי גם אופק החזון הנבואי שבמזמור יש לו גבול.
קיבוץ גלויות בדרך הים לא התרחש מעולם, והוא ייחודי לגאולה המתוארת במזמור - באמצעות אוניות המעפילים, המלאות בניצולי המחנות ובאודים מוצלים מאש, שעלו לארץ למרות כל הקשיים.
לא קל להתבונן בחסדי ה'. אפילו משה רבינו, גדול הנביאים, שאל "למה זה שלחתני" (שמות ה', כב) וביקש "הרגני נא הרֹג" (במדבר י"א, טו) כשראה משברים בתהליך הגאולה שנשלח להוביל. מזמור קיבוץ הגלויות - גם הוא מזמור קשה ומיוסר. אין בו גאולה של פחות מ-24 שעות, בדומה לתפיסת הגאולה המודרנית של תנועת חב"ד, אלא גאולה הדומה ליציאת מצרים, שנמשכה 480 שנה עד בניין בית המקדש. בה' באייר תש"ח התקיים חזונו של משורר המזמור: בפעם הראשונה מאז ומעולם יכלה אונייה להיכנס, באופן חוקי ורשמי, לנמל חיפה, עם פליטי שואה ויהודים נרדפים מהעולם כולו. זהו חזון הגאולה של מזמור ק"ז, וזוהי פתיחתה של תפילת ערב העצמאות של המדינה היהודית המתחדשת בארץ ישראל.
לקריאת מאמר נוסף של הרב ד"ר יואל בן נון העוסק במזמור זה
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון