עיון קל במזמור פ"א ילמדנו כי מזמור זה מהווה אבטיפוס לכל הדרשות וההטפות הנאמרות בבתי הכנסיות לפני תקיעת השופר בראש השנה וכי הוא גם היסוד לנוסח ברכת השופרות המזכירה אגב השופר של ראש השנה את השופר של מתן תורה.
במזמור פ"א המשורר מעורר את ציבור המתפללים להריע לה' בהרבה כלי נגינה, ובייחוד בשופר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב" (ד-ה). מן הזכרת המצווה לתקוע בשופר הוא עובר להטפת דברי מוסר לעם: "שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, אנכי ה' אלוהיך המעלך מארץ מצרים" (ט-יא).
הדברים מעלים בזיכרון את לשון פתיחת עשרת הדברות: "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני... לא תשתחווה להם" וגו' (שמות כ', ב-ד). להזכרה זו המשורר מקדים ציווי כפול לשמוע: "שמע עמי... אם תשמע לי" (ט), והפועל "שמע" מופיע במזמור עוד שתי פעמים: "שפת לא ידעתי אשמע" (ו), "לו עמי שומע לי" (יד). ומסתבר שהמשורר רומז כאן ששמיעת קול השופר מזכירה לו שמיעות אחרות, ובייחוד את עשרת הדברות אותם שמעו ישראל ביחד עם קול שופר חזק מאוד.
מבחינה זאת יש לומר שמזמור זה הוא אבטיפוס לכל הדרשות וההטפות הנאמרות בבתי הכנסיות, לפני תקיעת השופר בראש השנה. והוא גם היסוד לנוסח ברכת השופרות המזכירה אגב השופר של ראש השנה את השופר של מתן תורה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל