מוסר ותועלתנות

פרק ע“ג פותח את הספר השלישי מבין חמשת ספרי תהילים והוא הראשון מבין 11 מזמורים רצופים המיוחסים לאסף (ע“ג-פ“ג), שהיה אחד מהמשוררים הלויים. מזמור נוסף המיוחס לאסף מצוי בספר השני (נ‘). הנושא העיקרי של מזמור ע“ג, הוא בעיית הגמול - בעיית צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. על פרק זה כתב הרב יעקבסון בספרו ”הגמול במקרא“: ”פרק זה הוא במעלה אחרי ספר איוב או אפילו בשווה לו התעודה החשובה ביותר לבעיית הגמול במקרא“.

א. ההנחה הבסיסית של תורת הגמול היא שמי שפועל בצדיקות יזכה בגמול טוב הכולל חיים ארוכים ומאושרים מתוך שפע גשמי, כבוד ושם טוב, ומי שלא, דרכו לא תצלח.

עיינו במקורות הבאים שבהם באה לידי ביטוי תורת הגמול ובדבריו של צמודי במאמרו ”איוב הגדול ואיוב הקטן“ ועמדו על הבעיה המרכזית שמתעוררת מתפיסת הגמול.

ישעיהו ג‘, י-יא: ”אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יאֹכֵלוּ. אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ“.

משלי ט“ז, ז: ”בִּרְצוֹת ה‘ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ“.

משלי י“א, ח: ”צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבאֹ רָשָׁע תַּחְתָּיו“.

משלי ט“ז, כ: "מַשְׂכִּיל עַל-דָּבָר, יִמְצָא-טוֹב; וּבוֹטֵחַ בַּה‘ אַשְׁרָיו“.

משלי י“ג, כה: "צַדִּיק--אכֵֹל, לְשׂבַֹע נַפְשׁוֹ; וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר“.

צמודי: מתורת הגמול המסורתית הרווחת במקרא בכללו אך ייצוגה המובהק הוא בספר ”משלי“, משתמע, שכל בר דעת צריך לבחור באורח חיים מוסרי ולו רק מטעמים אנוכיים גרידא. מאחר שסדר העולם קובע גמול וודאי לצדיק ועונש ראוי לרשע, הרי רק אויל יבחר בדרך שתגרור את מפלתו הוודאית. ניסוח ברור ואופייני לתפיסה זאת בא בפסוק ”אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו“ (ישעיהו ג‘, י-יא). אעפי“כ אין להסיק מכאן בחיפזון, שהתפיסה התועלתנית הכרוכה בניסוח כזה, שימשה מלכתחילה יסוד או הנמקה להתנהגות מוסרית. הרושם הוא שלפי המקרא ניחן האדם בבהירות פנימית, שלפיה הוא מבחין בין טוב לרע, ולא תוצאות המעשים קובעות את צידוקם למפרע. תורת הגמול באה, כנראה, בעיקרה מטעמים חינוכיים: הבטחת שכר ואיום בעונש נחשבו כאמצעים בדוקים לחיזוקו של האדם בדרך המוסרית, שעה שהפיתויים אורבים לו מכל צד. אבל עם הזמן דבקה, כנראה התפיסה התועלתנית בחינוך המוסרי במידה כזאת, שהפכה להיות לבסיס ולצידוק עיקרי להתנהגות מוסרית.

ספר איוב ותהילים ע“ג מצטיינים בתחושה חריפה של המשבר האמור ובמאמץ להתגבר עליו ע“י התרת הקשר בין המוסר והתועלתנות. כשהציג השטן את אתגרו החריף במילים ”החנם ירא איוב אלוקים?“ (איוב א‘) קלע בעוצמה רבה למקום התורפה של התפיסה התועלתנית. בדבריו מובלעת ההנחה, שצדיק אמיתי נבחן בנכונות לוותר על החממה של תורת הגמול; שמעשיו הטובים צריכים להיעשות לשמם ללא בקשה חשבונות.

ב. עיינו במקורות הבאים, והשוו אותם לנאמר במזמורינו, בדקו היכן במזמור ע“ג באה לידי ביטוי הסכנה שבתפיסה התועלתנית של תפיסת הגמול. משלי ג‘, לא; משלי כ“ג, יז; תהילים ל“ז א, ז, ח.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"