ספר דברי הימים מתאר את חנוכת המקדש באופן שונה מעט מספר מלכים. מה הסיבה להבדלים אלה?
התפילה הגדולה של שלמה הייתה אישית, ישירה ושקטה, מבקשת לכל אדם פתח תפילה וסליחה, דרך "הבית הזה", גם ממרחקים, וה' ישמע ויסלח; בספר מלכים יש לתפילה הזאת סיום מופלא, שחוזר לבחירת ה' בעמו, וליציאת מצרים (מלכים-א ח', נא-נג):
כי עמך ונחלתך הם,
אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל;
להיות עיניך פְתֻחֹת אל תְחִנַת עבדך, ואל תְחִנַת עמך ישראל,
לִשְמֹעַ אליהם בכל קָרְאָם אליך;
כי אתה הִבדַלתָם לך לנחלה מכל עמי הארץ,
כאשר דִבַּרתָ ביד משה עבדך,
בהוציאך את אבֹתינו ממצרים
א-ד-נ-י ה' !
"ויהי כְּכַלוֹת שלמה להתפלל..." (מלכים-א ח', נד-נה), הוא קם מכריעתו, נשא כפיו "השמים" לברך "את כל קהל ישראל", והתפלל עמהם תפילה ציבורית מופלאה (מלכים-א ח', נו-סא):
ברוך ה'
אשר נתן מנוחה לעמו ישראל
ככל אשר דִבֵּר –
לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב
אשר דִבֶּר ביד משה עבדו;
יהי ה' א-לֹהינו עמנו כאשר היה עם אבֹתינו,
אַל יַעַזבֵנוּ ואַל יִטְשֵנוּ;
להַטוֹת לבבנו אליו, ללכת בכל דרכיו,
ולִשמֹר מִצוֹתיו וחֻקיו ומשפטיו אשר צִוה את אבֹתינו;
וְיִהיוּ דְבָרַי אלה אשר התחננתי לפני ה'
קְרֹבים לפני ה' א-לֹהינו יומם ולילה,
לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דְבַר יום ביומו –
למען דעת כל עמי הארץ
כי ה' הוא הא-לֹהים – אין עוד!
והיה לבבכם שָלֵם עם ה' א-לֹהינו
ללכת בחֻקיו ולִשמֹר מִצוֹתיו,
כיום הזה!
שני הקטעים האלה הושמטו מ'דברי-הימים'!
האם אחרי חטאי שלמה (שגם הם הושמטו) ואחרי גלות בבל, לא יכול כותב 'דברי-הימים' לחזור על דברים כאלה, שמתאימים להולכים בדרכי דוד, חזקיהו ויאשיהו, בימי התקוות הגדולות טרם החורבן?
במקומם, נוספה תפילה ציבורית יותר מאוחרת – "קומה ה' א-להים לְנוּחֶךָ, אתה וארון עֻזֶךָ..." (כמו בהכנסת ספר תורה), החותמת ב"חסדי דויד עבדך – וּכְכַלוֹת שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים... וכל בני ישראל רֹאים בְּרֶדֶת האש... ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחווּ, והודות לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (ו', מא-מב + ז', א-ג);
"כבוד ה'... והענן" אשר מילאו "את בית ה'" נזכרו גם במלכים, אבל ירידת האש לעיני העם, נזכרת רק ב'דברי-הימים' – האם זו השלמה מסתברת מן "הענן"? האם היה כתוב כך באחד מספרי המקדש, שהיו בידי כותב 'דברי-הימים'? האם ההקבלה למשכן, ולבני ישראל במדבר מחייבת השלמה זו, כי בית ה' זקוק לאישור שמימי מלא?
לא קל לעכל את ההבדלים הללו.
בסיום החגיגה, מסביר כותב 'דברי-הימים' את 14 ימי החגיגות (ז', ח-י; מלכים-א ח', סה-סו), כדי שיהיה ברור, ש"החג" (=אסיף-סוכות) בחדש השביעי נחוג כהלכתו, ו"ביום השמיני עצרת", ורק ביום 23 "לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם" (במלכים כתוב "ביום השמיני"), ו-7 ימי "חנכת המזבח עשו" לפני "החג", אך איננו מנסה להסביר מה עשו ביום הכיפורים, ואיך חגגו 14 יום רצופים, שיום הכיפורים הוא אחד מהם.
חז"ל (ר' יוחנן במועד קטן ט עמ' א), בחכמה וביושר, אמרו בפירוש "אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכיפורים", ורש"י כתב (בפירושו למלכים): "נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים".
רק אם מבינים, שיום הכיפורים הוא חיתום לשנה הקודמת,[1] למניין ימות החמה, מתבאר גם הפלא הזה – אי אפשר לכפר בקדש על טומאת מקדש שעוד לא פעל בשנה הקודמת, ולכן, בחגיגת החנוכה של שלמה אי אפשר היה לקיים יום כיפורים!
__________________
[1] ראו הרחבה בספרי זכור ושמור – טבע והיסטוריה נפגשים בשבת ובלוח החגים, עמ' 271-263; ראו שם גם הפרכת ההשערות של מבקרי המקרא בנושא זה.