באמת אינני יודע מה מפליא יותר, זה שאיוב שתק לאליהוא והגיע בזכותו אל הסערה, ואל מענה ה' מן הסערה, או שהרמב"ן הסכים עם הרמב"ם באחד מעיקרי השכל והאמונה.

 

"לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו" (ל"ו, ז).

על פסוק זה כתב רמב"ן בפירושו לאיוב: "זה הכתוב מפרש ענין גדול... כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה, כי הא-ל ישגיח וישמור אנשי מין האדם (=כל פרט), כמו שכתוב (בתפילת ירמיהו ל"ב, יט): 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו'... כי האדם, מפני שהוא מכיר את א-לוהיו, ישגיח עליו וישמור אותו... ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים, כי כאשר לִבם ועיניהם תמיד עמו, כן עיני ה' עליהם 'מראשית השנה עד אחרית שנה', עד כי החסיד הגמור... יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן... וכפי קרבתו להִדָבֵק בא-לוהיו ישתמר שמירה מעולה, והרחוק מן הא-ל במחשבתו ובמעשיו... יהיה משולח ונעזב למקרים, ובאו בזה פסוקים רבים..., והענין הזה בֵּאֲרוֹ הרב (=הרמב"ם) ביאור יפה בספר מורה הנבוכים...".

באמת אינני יודע מה מפליא יותר – זה שאיוב שתק לאליהוא, והגיע בזכותו אל הסערה, ואל מענה ה' 'מן הסערה' – או, שהרמב"ן הסכים עם הרמב"ם באחד מעיקרי השכל והאמונה, ושניהם קבעו ש'השגחה פרטית' היא לגמרי 'פרטית', לכל פרט כפי מעלתו וקרבתו לה' באותה שעה, ומי שרחוק מקרבה זו הוא חלק מהטבע הכללי עם המקריות ששוררת בו; לפיכך, אין 'חוקיות' ב'השגחה פרטית', כי כל אדם בכל שעה נמצא במעלה אחרת, ואי אפשר לדעת דרכי ההשגחה בשום ידיעה שכלית – הסוד הזה צפון בין כל אדם לבין א-לוהיו, בכל עת ובכל שעה.

וכך כתב הרמב"ם (מורה הנבוכים ג, יח; נא; בתרגומו של מ' שורץ) – "אין ההשגחה הא-לוהית שווה על כל פרטי מין האדם, אלא השוני בדרגת ההשגחה עליהם הוא כשוני בדרגת שלמותם האנושית";  "לכן נראה לי שכל מי מבין הנביאים או המעולים השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה ... כאשר הוא סר ממנו יתעלה (ולו גם לרגע של הסתר פנים), ואז יש חציצה בינו ובינו (=ובין ה') – אזי הוא חשוף לכל רעה המזדמנת לפגוע בו... ואין ספק, שדין היחיד כדין הציבור".

פרשנות משותפת זו (לרמב"ם ולרמב"ן) פותחת שער גם לחידוש הנוסף בדברי אליהוא על גורל הרשעים והצלחתם, מעיקרי קריאת התגר של איוב (בפרט במענותיו לצופר; יב, ו; כא; כד) – "אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים [וליפול] תַּחְתָּם"! (ל"ו, כ).

פקידת הגמול לרשעי עולם לא תתרחש 'הלילה', כמו ביציאת מצרים, כי גם זה קרה רק אחרי השעבוד הארוך, ואחרי הנבואה למשה, שגם היא התגלתה למשה בהדרגה (ותוך כדי ויכוח; שמות ג; ד; ועוד), ואחרי תהליך המכות לפרעה. ברוב הזמנים מתנהל העולם לפי החוקיות הכללית השוררת בו, ורק ברגעים מיוחדים, ואחרי תהליכים ארוכים, נחשף משפטו המובטח של "אֵ-ל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס", אשר "לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע, וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן"! אשר מושיב "מְלָכִים לַכִּסֵּא" כאילו "לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ" (ל"ו, ה-ז), ויפקוד עליהם כאשר ישלם עוונם, ותתמלא סאת רשעתם, ואז "יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ" (ל"ו, טו).

באדיבות אתר 929