מאוד עמקו מחשבותיך

פרשת יוסף ואחיו בנויה משלושה רבדים, זה לפנים מזה. ברובד הראשון, החיצוני, נפרשת לפנינו עלילה אנושית רווית יצרים ומתחים בין האחים. עלילה שראשיתה משבר ופירוד וסופה פיוס ואיחוד.

ברובד השני – הנחשף על ידי יוסף בהתוודעותו אל אחיו, מתברר כי מאחורי מעשי האחים ניצבת יד ה' אשר ניווטה את מסכת האירועים, במגמה להחיות את בית יעקב בשנות הרעה. מנקודת מבט זו מנחם יוסף את אחיו ואומר להם: "כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" (מ"ה, ה).

אך מאחרי שני הרבדים הללו מסתתר הרובד השלישי, העמוק מכל: זוהי עצת ה' העליונה המסובבת את הסיבות להגשמת התכנית שהותוותה לפני אברהם אבינו עוד בברית בין הבתרים: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (ט"ו, יג).

תכנית זו, אשר מאוד עמקו מחשבותיה, להפוך את בית ישראל ממשפחה לאומה – דווקא מתוך חשכת הגלות, חוזרת ונפרשת לפני יעקב על סף ירידתו למצרים: "אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם" (מ"ו, ג).

אולם זכאים אנו לשאול, מדוע נבחר על ידי ההשגחה דווקא נתיב יסורים זה? דומה שהתשובה לכך נעוצה בזעקתו של יהודה: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר: אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים" (מ"ד, לב). הערבות ההדדית שנצרפה במבחן מסירות הנפש למען בנימין, הביאה להתוועדות יוסף אל אחיו, והפכה מסד לבניין הלאומי וליכולת הישרדותו של עם ישראל בגלות מצרים ובכל הגלויות שבאו אחריה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות