לפשר ההשוואה בין החכמה לרכוש

במבט ראשון נראה שהפרק עובר בין בחינת החכמה לבחינת ההנאה מהרכוש בלי סדר וארגון. אך אם נעמיק נגלה כי קהלת בונה את הטיעון שלו באופן מסודר ומחושב כשהוא מחלק אותו לשתי קומות, שתי מערכות. בשתי המערכות הוא בוחן את החכמה ואת צבירת הרכוש, ומשווה ביניהן. ההשוואה מובעת גם בלשון וגם במסקנה הזהה לשתי הבחינות.

ההשוואה בלשון באה לידי ביטוי, בשתי המערכות, בשימוש בביטויים דומים. בחלק הראשון: "הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָה לְפָנַי עַל־יְרוּשָׁלִָם" (א', טז) – על החכמה, ו"וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם" (ט) – על הרכוש. בחלק השני: "כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ" (יב)- על החכמה, ו"וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי ... שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי" (יח)  - על הרכוש.

במערכה הראשונה הטענה הזהה לגבי שני התחומים היא שבעקבות חקירתו הבין קהלת שאין ערך לא בחכמה ולא ברכוש. ההתנסויות והחוויות האישיות שלו הן הבסיס עליו הוא נסמך בטענתו, ולא טיעון לוגי או פילוסופי כלשהו. לעומת זאת, אחרי המערכה השנייה הוא טוען כי גם אם יש איזו משמעות לחכמה או לרכוש, הרי היא מתבטלת לאור המוות.

ההשוואה של קהלת בין החכמה לרכוש מדגישה את קביעתו כי אין לחכמה יתרון על הסכלות והוללות. בדרך כלל ברור לנו שצבירת רכוש אינה ממצה את משמעות החיים, אך לא כך לגבי צבירת ידע וחכמה. ספרות החכמה כולה נועדה לעודד את האדם ללמוד ולהחכים כשהיא אומרת שהחכמה נותנת לאדם יתרון ומשמעות בחייו. קהלת מתנגד למחשבה זו ואומר כי כמו הרכוש כך גם החכמה. כמו שצבירת רכוש אינה נותנת ערך אמיתי לחיים, כך גם בצבירת חכמה אין לא ערך ולא יתרון.

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה

לשמיעת השיעור המלא