על פי פירושו של הרשב"ם, במילים "בקרובי אקדש" (ג) אין תנחומים אלא תביעה גדולה מאהרון להמשיך לשרת בקודש על אף האסון שקרה לבניו. שלוחי ציבור צריכים להמשיך במשימתם הלאומית גם בשעה שפוקד אותם משבר אישי קשה.
לאחר מותם של נדב ואביהוא בעיצומה של חנוכת המשכן, פונה משה לאהרן ואומר: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" (ג) מהו המסר שבדבריו? ומה פשר "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (שם)?
הרשב"ם מציע פירוש חדש ומקורי לפרשה זו, ולפיו המילים "בקרובי אקדש" אינן מוסבות על נדב ואביהוא אלא על אהרן ובניו הנותרים, וכה דבריו: "ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו, "ויאמר משה אל אהרן": אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך "הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש" – בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש...".
ובכן, לדעת הרשב"ם, אין המילים "בקרובי אקדש" דברי תנחומים על בניו אלא תביעה גדולה המוסבת אליו עצמו ככהן גדול המשרת בקודש, ומתוקף שליחות זו חייב להמשיך בעבודתו על אף האסון שקרה לבניו. לפי דבריו במילים "וידם אהרן" אין ביטוי לאבלות ולצידוק הדין, אלא אדרבא היענות אהרן לתביעת משה להימנע מאבלות ונכונות להמשיך בעבודת הקודש ללא אבל ובכי.
פירושו המופלא של רשב"ם, יש בו מסר מהדהד לכל הדורות, ובמיוחד לשלוחי ציבור העוסקים במשימה קדושה ובשליחותם תלוי גורל האומה. שלוחי ציבור אלה, אל להם להישבר בשעה שפוקד אותם משבר אישי, ולו כבד מנשוא, כמות בן יקר או אשה אהובה, אלא עליהם לחשוק שיניהם, להיאנק דום ולהמשיך במסירות בשליחותם הלאומית.
מסר זה הפנימו חברי כפר עציון והעלו על כתב בעלון כפר עציון לאחר נפילת לוחמי "שיירת העשרה" בדרכה אל הגוש הנצור במלחמת השחרור. לאור דברים אלה חונכו וגדלו ילדי כפר עציון והפכו את האבל על חורבן הגוש לייעוד ואתגר להמשיך בשליחות שבה החלו ההורים שנפלו, ולשוב הביתה לאחר מלחמת ששת הימים ולהקים מחדש את בית האבות שחרב.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות