למה "לא שמעתי בקול מוֹרָי"?

"ואמרתָ: איך שָׂנֵאתי מוסר?! ותוכָחַת נָאַץ לִבי! ולא שמעתי בקול מורָי! ולמלמדַי לא הִטִיתי אזני! – כמעט הייתי בכל רע, בתוך קהל ועֵדה (=לעיני כולם)" (ה', יב-יד);

המוסר הפשוט הוא תועלתי ולא ערכי. 'בני, תיזהר, החברים האלה רעים!', 'בתי, תיזהרי, הבחור הזה מסוכן!' – לכן, כל עוד לא קורה רע, כנראה, שהכל בסדר. 'אבא, אל תדאג! אני פוקחת עין / אני מכירה אותו'. 'אמא, הם חברים שלי / אני שומר גבולות'.

שיחות מוסר כאלה מתנהלות כל יום באלפי בתים בניסוחים שונים, תחת עיקרון אחד – המוסר נקבע לפי התוצאות, לא לפי סולם ערכים, לא לפי תורה ומצוות וחוקים. ובספר משלי, גם כאשר מופיעה הקריאה לשמור מצוות ותורה, שולט בתוכחה המוסרית העיקרון התועלתי, כי התורה והמצוות ישמרו עליך מכל רע; מי שלא נזהר מאנשים רעים, ומאשה נכריה, לא יכול להיחשב חכם באמת, כי "יראת ה' ראשית דעת" (א', ז).

גם הגמול הוא ברור וידוע; אין זעקות איוב, ולא תחנוני תהלים, אין 'צדיק ורע לו' ולא 'רשע וטוב לו'. "שְתֵה מים מִבּוֹרֶךָ, ונוזלים מתוך בְּאֵרֶךָ... יהיו לך לבדך, ואין לזרים [חלק] אתך; יהי מְקוֹרְךָ ברוך, ושְׂמַח מֵאשת נעוריךָ... באהבתהּ תִשְׁגֶה[1] תמיד;

ולמה תִשְׁגֶה בני בְזרה (=באשה זרה), ותְחַבֵּק חֵק נכריה; כי נֹכַח עֵינֵי ה' דַרכֵי איש, וכל מַעְגְלֹתָיו (=נתיבי חייו הסובבים במעגלים) מְפַלֵס (=שוקל במאזנים); עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוּ את הרשע, ובחַבלֵי חטאתו יתָמֵךְ (=יִתָלֶה); הוא יָמוּת באֵין מוסר, וברֹב אִוַלתוֹ יִשְׁגֶה" (ה', טו-כג).

_______________________

[1] משחק מילים ומשמעים מרתק בין 'שִגָיוֹן' (=מחשבה ורגש עמוק), לבין 'שגיאה' בגלל קרבת השורשים – האהבה הרצויה תמלא את מחשבות לבך ואת רגשותיך, ואל תימשך אחרי השגיאה הקשה של אשה זרה, כמו הרשע שיילכד בחטאיו וב"אִוַלתוֹ יִשְׁגֶה", שגיאה שתמית אותו.  

באדיבות אתר 929