לויתן, תנין וכרם

תחילת הפרק (א) מהווה המשך לשני הפסוקים האחרונים בפרק כ"ו, המתארים את ביעור הרשעה בעולם על ידי ה׳ בצורה ציורית ורווית סמלים, הקושרת בין הגאולה העתידה לגאולת מצרים, ורומזת למלחמתו של ה׳ עם בריות שביקשו למרוד בו בראשית הבריאה.

לאחר מכן מובא ׳משל הכרם׳ (ב-ו) המתאר כרם טוב, בניגוד למשל הכרם השלילי בפרק ה׳.

לבסוף מתאר הנביא את השרשת ישראל בארצו, והברכה שתבוא לגויים בעקבות זאת.

הנבואה חותמת בשיבת נדחי ישראל לארצם בעקבות תקיעת השופר הגדול של הגאולה.

א. ב כ"ו,כ-כא; כ"ז,א מנבא ישעיהו על ביעור הרשעה מהעולם. מדוע ישראל מצטווים להסגר בחדריהם? השוו לציווי במכת בכורות בשמות י"ב,כב.

ב. מה מסמלים הלויתן והתנין בפסוק א? מדוע משתמש הנביא דווקא בדימויים אלו? (העזרו בדבריו של מ"ד קאסוטו, המובאים בדף הלימוד המלא.) 

ג. משל הכרם בפרקנו (ב-ו) ממשיל את יחסו של ה׳ לישראל ליחסו של בעל הכרם לכרמו, ומהווה למעשה תיקון למשל הכרם בפרק ה׳: השוו את תיאור ההשקיה בפרקנו (כ"ז,ג) למשל הכרם לעיל (ה׳,ו), וכן את אזכור השמיר והשית בשני המשלים (כ"ז,ד; ה׳,ו). נסו לבאר הבדל זה על פי הקשרו של כל משל (שימו לב לפתיחת המשל בפסוק ב: ׳ביום ההוא...׳ ולזיקתו לנבואות שלפניו).

ד. ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל׳ (יג): מדוע השופר הוא זה שמכנס את נדחי ישראל לארצם? ראו את תפקידי השופר בנחמיה ד׳,יד ובויקרא כ"ה,ח-י. שימו לב גם ללשונה של ברכת קיבוץ גלויות בתפילה, המבוססת על נבואתנו: ׳תקע בשופר גדול לחירותנו׳.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"