להתבונן על התמונה השלמה

ובסוף תפילה.
חבקוק מעז את מה שאנחנו רוצים ולא תמיד מעיזים.

חבקוק פונה אל ה' וצועק שהוא נותר ללא מענה. חבקוק מערער על סדרי העולם, ותוהה האם הם משקפים נוכחות אלוקית. חבקוק שואל כיצד ניתן להניח שתורת ה' אלוקית היא, אל מול העוולות שמתקיימות בעולם שמונהג על ידי נותנה? חבקוק חוזר, דורש ולא זז, עד לקבלת מענה אלוקי.

ואז מגיעה תפילתו.

המראה שנגלה לנגד עינינו כשאנחנו זוכים להתבונן בתמונה השלמה היא של נביא ששומע את אלוקיו וירא ממנו. ואנחנו מבינים שראינו רק חצי תמונה. הפנייה לקב"ה יכולה להיות קשה ונוקבת אבל היא מבטאת רק צד אחד של הקשר שבין חבקוק לאלוקי. הנביא שידע לעמוד זקוף ולצעוק, מרכין ראש ומתאר את עוצמתו של ה' ואת גודלו. הוא פורש לפנינו בתפילתו תמונה שהיא גדולה מהמציאות שנגלית לנגד עינינו. מציאות שכוללת את גרמי השמים, ואת כל רחבי הארץ.

כשאנחנו מתבוננים בתמונה השלמה אנחנו מתקשים להבחין בין המציאות הריאלית והמציאות האלוקית. ואנחנו לומדים יחד עם חבקוק שיש סיבה שלא להעיז. שהדמיון עולה על המציאות. ושדרכי ה' גדולים מהדמיון האנושי. על כן אקורד הסיום של חבקוק הוא עליזות וגיל. אלה מאפשרים לנו לשחרר את המחשבה שאנחנו צריכים להעיז, הם מסייעים לנו להרגיש שלא נוכל לקבל מאת ה' מענה מובן.

באדיבות אתר 929